בג"ץ 1848/12 דוד גלר נ. שר המשפטים ואח'

השופט א' רובינשטיין:

א.

העתירה שלפנינו עניינה אשכול טענות הקשורות בהתנהלות משרד המשפטים ובתוכו במיוחד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) היוצאת, בקשר לטיפול בתביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. העתירה אינה חדה בתכניה ובסעדים המבוקשים, וחרף נסיוננו לא מוקדו הדברים בפנינו, ובסופו של יום אין בידינו להיעתר לה, בנתון להערות אחדות צופות פני עתיד, כפי שיפורט.

ב.

חלק מרכזי בעתירה יסודו בטענה, כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), היתה נתונה בניגוד עניינים בתביעותיהם של העותרים, שכן בכובעה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה היא המנחה את מייצגי המדינה בועדת הערר, לעניין תביעות הפיצויים, אך היא גם מעורבת במינוים של יושבי ראש ועדות הערר, וכן – על פי דין – במינויי שמאים מכריעים בתפקידה כיו"ר מועצת השמאים. יצוין כי בבית המשפט לעניינים מינהליים מתנהל הליך בו נתבקשה מטעם בעלי דין, המיוצגים על-ידי אותו בא כוח, פסילתה של יו"ר ועדת הערר מחוז תל-אביב לעניין מינוי שמאי מכריע, בנימוקם שהיא מונתה על-ידי ועדת איתור בה השתתפה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אשר גיבשה את מדיניות ההגנה בועדת הערר.

ג.

בתגובתה המקדמית של המדינה נטען, בין השאר, כי הטענות הן אינהרנטיות למבנה הייעוץ המשפטי הציבורי, ואין מדובר במדיניות אישית של המשנה ליועץ המשפטי, וחלק מן הדברים יסודם בחוק (סעיף 202 ו' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965).

ד.

טענה אחרת שהועלתה, היא כי משרד עורכי דין שייצג את משרד התחבורה לפני ועדת הערר בתביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, לא החזיק ביפוי כוח מטעם המדינה. לכך הושב כי אכן נפל פגם מחמת טעות, שתוקן לימים באופן חריג על-ידי מתן יפוי כוח רטרואקטיבי.

ה.

בדיון בפנינו (ביום 27.2.13) הוברר גם מפי בא כוח העותרים, כי העתירה ברובה נעשתה תיאורטית, בין היתר בעקבות סיומה הקרוב של כהונתה של המשנה ליועץ המשפטי. עם זאת שב עו"ד כהן וטען באשר ליפויי הכוח הרטרואקטיביים שניתנו לעורכי דין המייצגים את המדינה. מטעם המדינה נטען מנגד, ראשית, באשר ללשון שבו נקטו העותרים כלפי עובדת ציבור, המשנה ליועץ המשפטי, ושנית, כי משמעות קבלת הדרישה לביטול יפויי הכוח, היא שההליכים שנמשכו שנים רבות יחלו מבראשית, מה שאינו מתקבל על הדעת. אשר לניגוד העניינים הנטען, צוין כי המדובר במבנה הייעוץ המשפטי ובמומחיות ספציפית. מטעם נתיבי איילון נטען כי התביעות בתביעת העותרים נמשכו זמן רב, בשל טענות דיוניות, בניגוד לתביעות רבות אחרות שנסתיימו זה מכבר.

ז.

איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. נפתח ביפויי הכוח, ובנושא זה אכן נפל פגם בכך שלא ניתנו יפויי כוח במועד. דברים מעין אלה – שכמובן ראוי לשקוד על צמצומם ככל הניתן – עלולים לקרות, וככל שמדובר בתקלה משרדית גרידא, עם כל חשיבות הדבר, אין מקום להתערבות בתיקון הרטרואקטיבי מטעם היועץ המשפטי לממשלה; זאת – שכן החלופה היא בטלות הליכים רבים שנתקיימו, ואין מקום גם בגדרי השכל הישר לאיין הליכים אלה על כל המשתמע לכל הצדדים.

ח.

אשר לתפקידיה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בכובעים השונים, מבקשים אנו להבחין בין מהות לבין מראית עין. אין לנו כל סיבה שהיא לחשוד כי יש זיקה בין הנחיית גורמי המדינה בטענותיהם בפני ועדת הערר על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ובין העובדה שהמשנה ליועץ המשפטי השתתפה בועדת האיתור ליו"ר ועדת הערר, וכך גם בתפקידה בענין השמאים המכריעים. גם בעלי דין צריכים להיזהר בכבודם של עובדי ציבור שהם מבקשים כי ייזהרו בכבודם שלהם, ולא נמצאה כל עילה שהיא להשתלחות במשנה ליועץ המשפטי לממשלה. עם זאת, ככל שמדובר במראית עין, וחכמינו כבר נדרשו לכך בגדרי המשפט העברי, יתכן שעל גורמי הממשל, ובראשם שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, לשקול אם אין מקום – במבט צופה פני עתיד – להפרדה במובן זה שלא תהא ולא גם מראית עין של ניגוד עניינים, וזאת ככל הניתן ובלא שניטע כל מסמרות. חזקה על שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה שיידרשו לכך בהמשך.

ט.

בנתון לכך איננו נעתרים לעתירה, והיא נמחקת ללא צו להוצאות.