בג"ץ 1860/18 פלוני נ. משרד החינוך

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותרים כי נורה למשיב להפעיל את הסמכות שהוקנתה לו ב חוק חינוך חינם לילדים חולים, התשס"א-2001 (להלן: החוק ), ולקבוע תכנית חינוך לילדים חולים, ולהביאה להתייעצות בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת (להלן: קביעת התכנית ). בהקשר זה נטען שההימנעות מ קביעת התכנית מאצילה בפועל, שלא כדין, את שיקול הדעת בבחירת התכנים ושעות הלימוד לגופים פרטיים. עוד מבקשים העותרים כי נורה על ביטול הקיצוץ שחל בשעות ההוראה והסיוע החינוכי לילדים חולים במסגרת התכנית שנוהגת כיום (להלן: הקיצוץ ).

2.

בתגובתו המקדמית לעתירה המשיב טען כי דין חלקה של העתירה הנוגע ל קביעת התכנית – להימחק. זאת, מפני שהמשיב נוקט במעשים בפועל שמטרתם להביא ל קביעת תכנית , בהתאם לסעיף 2(א) ל חוק . מעבר לכך, המשיב טען כי דין חלקה של העתירה הנוגע ל קיצוץ – להידחות , מחמת היעדרה של עילה להתערבות שיפוטית בנסיבות העניין.

3.

בתאריך 17.09.2018 התקיים דיון בעתירה ולאחריו הורינו למשיב לעדכן תוך 90 ימים לגבי התקדמות הטיפול בשני הנושאים שעלו בעתירה. בנוסף, נקבע כי העותרים יהיו רשאים להגיב על ההודעה הנ"ל ואף לבקש תיקון של העתירה והסעדים שבגדרה.

4.

במסגרת הודעתו המעדכנת שהתבקשה כאמור לעיל, והוגשה – המשיב ציין, בין היתר, כי גובש נוסח של תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים), התשע"ח-2018 , וכי המשיב פועל להביאו לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. נוכח כך, המשיב טען כי חלקה של העתירה הנוגע לקביעת התכנית אינו מצריך עוד התערבות שיפוטית. מעבר לכך, המשיב שב וטען כי דין חלקה של העתירה הנוגע ל קיצוץ – להידחות, שכן העתירה אינה מבססת, לטענתו, בנסיבות העניין, עילה להתערבות שיפוטית ב קיצוץ . המשיב עדכן בהודעתו האחרונה כי במהלך שנת הלימודים הנוכחית לא התקבלו תלונות הנוגעות להיזקקות של תלמיד כלשהו לשעות נוספות, מעבר לאלו שהוקצו לו וכי נערכות בדיקות פרטניות כדי לזהות צרכים של תלמידים כאמור וכי במקרים חריגים המשיב יכול להתערב.

5.

העותרים לא הגישו תגובה להודעה הנ"ל ולא ביקשו לתקן את העתירה והסעדים שבגדרה.

6.

נוכח ההתפתחויות המפורטות לעיל – אנו סבורים כי חלקה של העתירה הנוגע ל קביעת התכנית מוצה לעת הזו ודינה – להימחק, תוך שמירת זכויות וטענות הצדדים לעתיד. מעבר לכך, איננו סבורים כי העותרים הניחו תשתית מספקת בעתירתם למתן הסעד המבוקש ביחס ל קיצוץ ומשכך גם דין חלק זה בעתירה – להימחק . בהקשר זה נזכיר עוד כי התערבות שיפוטית ביחס להחלטה מנהלית שבבסיסה שיקולים תקציביים – אינה מתאפשרת אלא במקרים קיצוניים בלבד, ופה לכאורה לא התקיים חריג זה (השוו: בג"ץ 11674/05 העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת נ' שר הבריאות (18.03.2007)).

7.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.