פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
1875/16 - ד'
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
העותרים:
רגבים
נ ג ד
המשיבים:
1.
שר הביטחון
2. אלוף פיקוד המרכז
3. ראש המינהל האזרחי
בקשה למתן צו ארעי
החלטה
1.הדין עם המשיבים בטענתם כי הצו הארעי המבוקש על-ידי העותרים היה אמור להיות מופנה נגד המחזיקים בקרקע, ולא נגדם. צודקים המשיבים גם בטענתם, כי משעה שהעותרים לא צירפו את המחזיקים בקרקע כמשיבים לעתירה, אף שהדבר הוא באחריותם, אין מקום להוציא צו ארעי (שהוא במהותו צו עשה) המופנה כלפיהם. בפרט נכון הדבר, נוכח האמור בפסקה 8 לתגובת המשיבים לבקשה, המעורר ספק לעניין סיכויי העתירה.
2.לעניין בקשת העותרים להורות למשיבים למסור להם את פרטי המחזיקים בקרקע לצורך צירופם לעתירה, יפים דבריו של השופט י' זמיר , המובאים בהרחבה בספרו:
" חובת העותר , כפי שנקבעה בתקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לצרף כמשיבים לעתירה את 'הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה'...
אם העותר אינו מכיר את הנפגעים הפוטנציאליים, עליו לעשות מאמץ סביר ... כדי לברר מי הם..."
[יצחק זמיר הסמכות
המנהלית
כרך ג' 1745-1744 (2014), ההדגשות הוספו – י.ד.].
על העותרים מוטלת אפוא החובה לעשות ניסיון ולהשקיע מאמץ סביר בכדי לאתר את הצדדים הרלבנטיים ולצרפם לעתירה – לפני הגשת העתירה . אף שאין מקום לשלול מראש מצבים שבהם יהא מוצדק להעביר את האחריות לכך לכתפי המשיבים לאחר הגשת העתירה, ברי כי אין מקום לעשות כן ללא הסבר או נימוק המבהיר מדוע הדבר לא נעשה לפני כן.
במקרה דנן העותרים לא פירטו אלו מאמצים הם עשו על-מנת להגיש את העתירה כתקנה, באופן שיכללו בה כל המשיבים הרלבנטיים. בנסיבות אלה, איני נעתר לבקשה. העותרים יוכלו להגיש את הבקשה בעניין זה מחדש, תוך פירוט כלל המהלכים שנעשו על ידם בנדון. יוער, כי ככל שהמידע נמצא ברשות המשיבים, מצופים האחרונים, כחלק מהתנהלות הוגנת אף אם לפנים משורת הדין, להעבירו לעותרים.
3.סוף דבר, בקשת העותרים למתן צו ארעי נדחית. העותרים יישאו בהוצאות בסך של 1,500 ש"ח לזכות המשיבים.
ניתנה
היום, ג' באייר התשע"ו (11.5.2016).
ש
ו פ ט