בג"ץ 1887/09 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ. המפקח הכללי-משטרת ישראל

בתוקף סמכותו על פי סעיף 6(א) לפקודה למניעת טרור, הוציא המפקח הכללי של המשטרה צו לסגירת מועדון עמותת כספי הצדקה בצור באהר, מהטעם שהמועדון פועל לשיטת המשיבים מטעם החמאס ואף נתפס בעיני תושבי צור באהר כפועל פעילות של החמאס. העתירה הוגשה לבית משפט זה לאחר שההשגה שהגישה העותרת נדחתה. בא-כוח העותרת שטען בפנינו כל שניתן לטובת מרשתו, הכחיש כל קשר של העותרת לחמאס. לטענתו העומדים בראש העמותה אינם אנשי חמאס וגם המקורות הכספיים של פעילות הצדקה שהמועדון מבצע הם מקורות לגיטימיים שאינם קשורים בגופי חמאס.

בהסכמת בא-כוח העותרת עיינו בחומר החסוי שבתשתית הראייתית המנהלית שעמדה ביסוד ההחלטה לסגירת המועדון. מהחומר עולה כי אכן פעילות המועדון גם כאשר היא למטרות צדקה, ולקידום ענייני דת בכפר, היא פעילות הנעשית עבור החמאס ומטעמו. כך חלק מהרשומים כחברי הנהלת העמותה הם אנשי חמאס, יש ראיות משמעותיות כי המקורות הכספיים מעוגנים בגופי "צדקה" של החמאס המזרימים סכומים לעמותה, וכי הפעילות בחלקה גם מוקדשת למשפחות כלואים ביטחוניים. כבר נאמר על ידינו בעבר כי כאשר פעילות נעשית על ידי ארגון טרור, או מטעמו ובחסותו, מוסמך המפכ"ל על פי סעיף 6 לפקודה למניעת טרור, "לסגור כל מקום המשמש לארגון טרוריסטי או לחבריו, בקביעות או בהזדמנות מסויימת, מקום של פעולה, פגישה, תעמולה או מחסן". המבחן להפעלת הסמכות אינו בסוג הפעילות אלא בעצם העובדה כי המקום משמש את ארגון הטרור לצרכי פעילותו, גם כאשר הפעילות הקונקרטית כשהיא לעצמה אינה בהכרח מסכנת את שלום הציבור וביטחונו. הסיכון נובע מהתבססות פעילויות של ארגון הטרור הפועל שלא כחוק. וכבר אמרנו בהקשר אחר:

"התנאי שמציב הסעיף לסגירתו של מקום היא כי הוא משמש ארגון טרוריסטי לפעילותו ואין נפקא מינה אם טיב הפעילות היא פעילות הפוגעת באופן ישיר בשלום הציבור או פעילות מן הסוג שהיא רגילה ומקובלת לגבי כל ארגון אחר, כגון קיום פגישה או שימוש במקום כמחסן" (עע"ם 8342/02 בן גביר נ' שלמה אהרונישקי – מפכ"ל משטרת ישראל (לא פורסם, 12.11.2002)) .

בא-כוח העותרת העלה בפנינו גם טענות הנוגעות להליך ולשלב בו נערך השימוע לעותרת במסגרת ההשגה, אך באלה לא מצאנו כי נפל פגם.

נוסיף עוד כי ערים אנו לכך שהליכים מסוג זה מעוררים קושי נוכח חוסר היכולת של הצד הנפגע להתייחס לכל הנתונים שבתשתית ההחלטה בשל החסיון על החומר המודיעיני. אך גם בהביאנו בחשבון עובדה זו, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת הסגירה.

אשר על כן העתירה נדחית.