בג"ץ 1888/97 לופנפלד משה נ. גמרמן גיורא

סכסוך בין שותפים אדריכלים הובא להכרעת בורר ועבר שני גלגולים בבית המשפט המחוזי. בפעם הראשונה הוחזר הענין לבורר על מנת לשמוע טענות הצדדים לעניין שווי דירה ששימשה למשרד השותפות ובפעם השניה בבקשת המבקש לבטול פסק הבורר שניתן לאחר החזרת העניין אליו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול הפסק. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

פרט לכך שהפסק אינו לרוחו של המבקש, לא מצאתי ממש בטענותיו. אלה נבחנו ונותחו היטב על ידי בית משפט קמא וקביעותיו ומסקנותיו מקובלות עלי. לא מצאתי בסיס לטענה בדבר משוא פנים, פגיעה בצדק הטבעי וכיוצא באלה טענות שהועלו כנגד הבורר ונדחו על ידי בית משפט קמא. העובדה שהבורר לא שם את שווי המשרד לפי הערכת שמאי שהגיש המבקש אינה מצביעה על משוא פנים ואינה פוגמת בפסק.

גם דין טענת המבקש לקביעת תוספת הפרשי הצמדה וריבית, להידחות.

המבקש לא העלה בקשה זו בפני הבורר עצמו וגם לא בפני בית המשפט ב"גלגול" הראשון. הערכת השווי נעשתה בדולרים ומכאן שקיים מנגנון הצמדה לדולר. המבקש יכול היה לפנות לבורר ולבקש תיקון הפסק בנושא הריבית ולא עשה כן (ס' 22(א)(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-). משכך, אין מקום לפסיקת ריבית על ידי בית המשפט (ס' 22(ד) לחוק הבוררות). המבקש המשיך להחזיק במשרד כל אותן שנים. ולבסוף, גם אם טעה הבורר אין מקום לתקנו כאילו היה בית משפט זה ערכאת ערעור מה עוד שלא ניתן לומר כי מתוך טעות נמנע הוא מלפסוק ריבית. הוא לא נתבקש לעשות כן ומאחר והיה פטור מחובת הנמקה נותרה הנמקתו עלומה. אין בכך כדי להניעני לשנות מפסקו.

הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אינני מוצאת לפסוק הוצאות.