החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1889/14 אזברגה אמל נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · פסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירהבקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה מנהלית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה שהוגשה לאחר שהוועדה המקצועית כבר דנה בבקשת מתן המעמד. נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מתן הסעד. לפיכך לא ניתן צו הוצאות לכאן או לכאן.

העובדות

העתירה נמחקה לבקשת העותרים לאחר שהוגשה. בקשת מתן מעמד נדונה בוועדה המקצועית לפני הגשת העתירה, והמשיב החליט לדחותה. העותרים לא שילמו, על פי הרישום במערכת, את האגרה המופחתת שנקבעה בתיק.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים לאחר מחיקת העתירה?
  2. 2.האם קיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מתן הסעד המבוקש?

הלכות

  1. 1

    לא ייפסקו הוצאות כאשר לא הוכח קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מתן הסעד, שכן ההליך הסתיים בלי שנדון לגופו והדיון בוועדה התקיים לפני הגשתה

    ״ולא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מתן הסעד במובן של קבלת החלטה בעניינם של העותרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסיקת הוצאות
  • קשר סיבתי
  • מתן מעמד
  • ועדה מקצועית
  • אגרה
  • צו הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

1889/14

לפני:

כבוד הרשם

גיא שני

העותרים:

1. אזברגה אמל

2. עיסא גברין

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. מנהלת הלשכה למינהל האוכלוסין מחוז דרום

3. יו"ר הוועדה לעיניינים הומניטריים מיוחדים

הוגש הליך

החלטה

העתירה שבכותרת נמחקה על-ידי כבוד הרשמת בנמלך ביום 11.5.2014, על-פי בקשתם של העותרים. מונחת לפניי בקשתם של העותרים לפסיקת הוצאות.

עיינתי בבקשה ובתגובה ולא ראיתי ליתן צו להוצאות במקרה זה.

ראשית אציין, כי במערכת "ניהול תיקים" אין תיעוד לכך שהעותרים שילמו את האגרה (המופחתת) שנקבעה בתיק זה (ראו החלטתי מיום 16.3.2014). ככל שזה אכן המצב, הרי שיש ממש בטענתם של המשיבים בדבר הקושי בהגשת בקשה לפסיקת הוצאות בגדרי הליך שלא שולמה בו אגרה (ולמעשה הועבר לטיפול שופט משום הבקשה לצו ארעי שהוגשה בגדרו). מעבר לכך, אציין כי המשיבים עדכנו בתגובתם המקדמים כי עוד קודם להגשת העתירה – ביום 6.3.2014 – נדונה בקשתם של העותרים למתן מעמד לפני הוועדה המקצועית, ובהמשך (ביום 22.4.2014), לפי המלצת הוועדה, החליט המשיב 1 לדחות את הבקשה. לאור תגובה מקדמית זו ניתנה החלטתו של כבוד השופט דנציגר מיום 8.5.2014, שבה נשאלו העותרים אם בכוונתם למחוק את העתירה תוך שמירת טענותיהם לגופו של עניין "ומבלי שיחוייבו בהוצאות". ודוק: העתירה הסתיימה זמן קצר לאחר שהוגשה, בלי שנדונה לגופה, ולא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מתן הסעד (במובן של קבלת החלטה בעניינם של העותרים), זאת בהינתן שהדיון בוועדה המקצועית התקיים, כאמור, לפני הגשת העתירה. בהקשר אחרון זה אוסיף כי מן העתירה לא ניתן ללמוד שקודם להגשתה נעשה בירור מצד העותרים לגבי סטאטוס הטיפול בבקשתם למתן מעמד.

לאור האמור, לא ראיתי ליתן צו להוצאות לטובת העותרים. לא נעלמה מעיני בקשתם של המשיבים לפסוק הוצאות לטובתם בגין הגשת הבקשה, אולם בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות כן. התוצאה היא שאין צו להוצאות לכאן או לכאן.

ניתנה היום, ח' באב תשע"ד (4.8.2014).

גיא שני

, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לא ייפסקו הוצאות כאשר לא הוכח קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין מתן הסעד, שכן ההליך הסתיים בלי שנדון לגופו והדיון בוועדה התקיים לפני הגשתה