בג"ץ 1907/02 סובחי יאסין נ. מאמון זועבי

1.המבקש הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובה עתר לצו הצהרתי לפיו הסכם מכר שנערך בינו לבין המשיבים (הקונים) בטל בשל הפרתו על ידי המשיבים. במסגרת התביעה עתר המבקש לסעד של צו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לסעד הביניים. עתה עותר המבקש כי ליתן לו רשות ערעור על החלטה אחרונה זו של בית המשפט המחוזי.

2.טענתו המרכזית של המקש היא, כי כל אחד משני ההסכמים שנערכו בינו לבין המשיבים אינו תקף: להסכם הראשון שנערך אין כל קיום עצמאי שכן ההסכם השני שנערך בא למעשה במקומו, ומשום שהוא אינו מכיל את כל הפרטים אותם הסכם מקרקעין צריך להחיל. ההסכם השני שנערך הוא הסכם למראית עין, ובלתי חוקי.

3.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי ציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שההסכם הראשון שנערך הוא שמשקף את הסכמתם האמיתית, בעוד שבהסכם השני שנערך נקבע מחיר נמוך יותר, פיקטיבי, על מנת להונות את רשויות המס. בית המשפט קמא קבע, כי הגם שההסכם שקובע תמורה גבוהה יותר הוא ההסכם התקף, אין בעובדה שהמשיבים שילמו סכום של 47,500 דולר בלבד, עד לאותו מועד, כדי לגבש הפרה של ההסכם ותנאיו. בית המשפט המחוזי קבע גם כי הנזק שיגרם למבקש אינו בלתי הפיך, שכן הוא ממלא נתכוון למכור את הקרקע, וכל המחלוקת סבה על סכום התמורה הכספית.

4.ממצאיו של בית המשפט נוגעים לעניינים עובדתיים בעיקרם, וסומכים על הסכמות הצדדים. טענת המבקש, כי ההסכם הראשון שנערך אינו כולל את כל הפרטים שעל הסכם מקרקעין לכלול לא הועלו על ידו בבקשתו לצו מניעה זמני בבית המשפט המחוזי, ועל כן לא נידונה על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, אין גם מקום לדון בטענה זו בבקשה הנוכחית. לא מצאתי, בשלב זה, פגם או עילה המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.