פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 191/99 מירון אלחנן נ. עירית ירושלים

ניתן ביום

בקצרה

מיסים · ארנונה - ערכאה מתאימה לעתירה נגד פסק דין של רשמתעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד פסק דין של רשמת בית משפט השלום בנושא ארנונה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט קבע כי אינו הערכאה המתאימה לדון בעתירה נגד פסק דין של רשמת בית משפט השלום, שכן הדרך הראויה היא ערעור לבית המשפט המחוזי. נקבע כי אין לעקוף את דרך הערעור באמצעות עתירה. העתירה נדחתה, ואם העותר מבקש לתקוף את מדיניות הארנונה יש להגיש עתירה נפרדת.

העובדות

העותר עתר נגד פסק דין שניתן על ידי רשמת בית משפט השלום בירושלים בעקבות החלטתה. העותר החמיץ את המועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. העותר ביקש גם לתקוף את מדיניות עיריית ירושלים בתשלום ארנונה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם בית המשפט הגבוה לצדק הוא הערכאה המתאימה לדון בעתירה כנגד פסק דין של רשמת בית משפט השלום שניתן בעקבות החלטתה?

הלכות

  1. 1

    העתירה נגד פסק הדין של הרשמת אינה נדונה בבית המשפט העליון משום שהדרך הראויה היא ערעור לבית המשפט המחוזי, ואין לעקוף אותה בעתירה.

    ״דרכו של העותר, היא הדרך הראויה, היתה פתוחה בפניו להגיש ערעור אל בית המשפט המחוזי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערכאה מתאימה
  • ערעור לבית המשפט המחוזי
  • הארכת מועד
  • רשמת בית משפט השלום
  • ארנונה
  • עיריית ירושלים
  • עתירה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בג"ץ

191/99

בפני:

כבוד ה

משנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט

י'

זמיר

כבוד

השופטת ד' דורנר

העותר

:

מירון

אלחנן

נגד

המשיב

ות

:

1. עיריית ירושלים

2.

רשמת בית משפט השלום

עתירה

למתן צו על-תנאי וצו ביניים

פסק-דין

בית משפט זה אינו ערכאה מתאימה לדון בעתירה ככל שהיא מתייחסת לפסק הדין שניתן על ידי רשמת בית משפט השלום בירושלים (המשיבה 2) ביום 13.9.98 בעקבות החלטתה מיום 27.7.98. דרכו של העותר, היא הדרך הראויה, היתה פתוחה בפניו להגיש ערעור אל בית המשפט המחוזי. אין זה ראוי לעקוף את דרך הערעור אל בית המשפט המחוזי באמצעות עתירה לבית משפט זה.

במאמר מוסגר נאמר כי באופן עקרוני העותר היה רשאי להעלות בפני בית משפט השלום, לרבות רשמת של בית משפט זה, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, כל טענה שניתן להעלות בפני בית משפט זה כדי להוכיח כי החלטה מהחלטות העיריה (המשיבה 1) הינה בטלה.

נראה כי העותר החמיץ את המועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. אם בכל זאת, הוא יבקש להגיש ערעור כזה, יש בידו לפנות אל עיריית ירושלים (המשיבה 1) ולבקש הסכמתה להארכת המועד. חזקה על העיריה כי בנסיבות המקרה תשקול בקשה כזאת בכובד ראש.

אולם אם העותר מבקש לתקוף בבית משפט זה את המדיניות הכללית של עיריית ירושלים לגבי תשלום ארנונה (להבדיל מעניינים הנוגעים לביצוע פסק הדין שניתן נגדו) יהיה עליו להגיש עתירה חדשה ונפרדת בעניינים אלה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' בשבט

תשנ"ט (19.1.99).

המשנה לנשיא ש ו פ

ט ש ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99001910.

I01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1העתירה נגד פסק הדין של הרשמת אינה נדונה בבית המשפט העליון משום שהדרך הראויה היא ערעור לבית המשפט המחוזי, ואין לעקוף אותה בעתירה.