בג"ץ 1918/19 מכון התקנים הישראלי נ. הוועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברו

1.

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות מטעם המשיבה 1.

2.

העתירה שבכותרת נמחקה ביום 30.5.2019 לבקשת העותר. בפסק-הדין שניתן על ידי כב' המשנה לנשיאה ח' מלצר

וכב' השופטים נ' הנדל

ו- נ' סולברג

נקבע כי "שאלת ההוצאות תועבר להכרעת הרשמים". בהמשך לפסק-הדין קבעתי בהחלטתי מיום 3.6.2019 כי המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) רשאית להגיש בקשה מנומקת לפסיקת הוצאות וכן אפשרתי לעותר להשיב לבקשה זו. הבקשה לפסיקת הוצאות הוגשה ביום 3.7.2019. בתשובתו מיום 8.7.2019 טען העותר כי אין מקום לפסוק לחובתו הוצאות.

3.

הבקשה שהוגשה במקרה זה חריגה בנוף הבקשות לפסיקת הוצאות: ראשית , הבקשה הוגשה על ידי המשיבה המיוצגת על ידי פרקליטות המדינה, הטוענת כי על העותר לשאת בהוצאותיה אף שעתר למחיקת העתירה בטרם התקיים בה דיון. שנית , העותר הינו תאגיד ציבורי ועל כן מדובר למעשה בבקשה של המדינה לחייב תאגיד ציבורי בהוצאותיה, אף שהתאגיד הציבורי חזר בו מעתירתו, בטרם התקיים בה דיון.

4.

סבורני כי נסיבותיו החריגות של המקרה דנן מלמדות כי בקשתה זו של המשיבה – מוצדקת. טעם הדבר הוא כדלקמן: עסקינן בעתירה שבה תקף העותר את החלטת המשיבה שלא לאשר את מינויו של המשיב 2 לתפקיד ממלא מקום מנכ"ל העותר. החלטה זו של המשיבה נתקבלה ביום 19.2.2019 והעתירה הוגשה כעבור כחודש, ביום 14.3.2019. תחילה נקבעה העתירה לדיון ביום 30.10.2019 אך בהמשך הוקדם מועד הדיון לבקשת העותר ליום 3.6.2019. ביום 28.5.2019 – כשבוע ימים לפני מועד הדיון – הגישה המשיבה את תגובתה המקדמית. בתגובה מקדמית זו טענה המשיבה כי במכתב שנשלח למשרד המשפטים על-ידי בא-כוח העותר ביום 19.5.2019 צוין כי ביום 21.3.2019, שבוע ימים לאחר הגשת העתירה, נתקבלה על ידי העותר החלטה בדבר תחילת עבודתה של ועדת איתור לבחירת מנכ"ל קבוע לעותר. עוד צוין במכתב זה כי ועדת האיתור החלה את עבודתה זמן קצר לאחר מכן וכי ביום 16.5.2019 הוחלט למנות את המועמד שנבחר בהליך האיתור לתפקיד ממלא מקום מנכ"ל העותר.

5.

בסופו של דבר, הטעם שעמד בבסיס הבקשה למחיקת העתירה (להלן: בקשת המחיקה ) היה מינויו של ממלא מקום המנכ"ל החדש. בשים לב לכך, צודקת המשיבה בטענתה כי מצופה היה מהעותר לעדכן את בית המשפט בזמן אמת (ככל הניתן) בדבר התפתחויות עובדתיות משמעותיות אלה, שכן הן אלה כאמור אשר הובילו את העותר לחזור בו מעתירתו. ויובהר כי העותר היה יכול לעדכן את בית המשפט על מינוי ממלא מקום מנכ"ל חדש ביום 16.5.2019 לכל המוקדם ואף לעתור כבר במועד זה למחיקת העתירה (שהרי מינוי זה הוא שעמד בבסיס בקשת המחיקה). ואולם, הבקשה למחיקת העתירה הוגשה בסופו של דבר רק ביום 30.5.2019 – לאחר הגשת תגובתה המקדמית של המשיבה (ביום 28.5.2019) וארבעה ימים בלבד לפני הדיון המתוכנן בעתירה.

6.

התנהלותו של העותר הובילה אפוא לכך שהמשיבה נאלצה להשקיע משאבים לא מבוטלים לצורך הכנת תגובה מקדמית מפורטת ומנומקת לעתירה. לא מצאתי ממש בטענה כי המשיבה ביקשה ארכות חוזרות ונשנות להגשת התגובה המקדמית ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה. זאת, מן הטעם שארכות אלה ניתנו למשיבה בהסכמת העותר.

מכל מקום, בעניינו קיים טעם נוסף המצדיק הטלת הוצאות על העותר: בעיתוי שבו הוגשה בקשת המחיקה לא עמדה עוד בפני בית המשפט אפשרות מעשית לשבץ ביום הדיונים תיק אחר – באותו משקל – אשר המתין אף הוא לתורו להישמע. על כן ובהיעדר כל הסבר מדוע המתין העותר עד ליום 30.5.2019 לצורך הגשת בקשת המחיקה – באתי כאמור לכלל מסקנה כי קמה הצדקה לחיוב העותר בהוצאות.

7.

בשים לב למכלול נסיבות העניין לרבות היותו של העותר תאגיד ציבורי וטענת המשיבה כי יש לפסוק לטובתה הוצאות "ולו בסכום סמלי" - הנני מורה לעותר לשאת בהוצאות המשיבה 1 בסך 5,000 ש"ח.