בג"ץ 1930/11 שרגא יעקובסון נ. שר התיירות ,מר סטס סיז'ניקוב

השופטת א' חיות:

1.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי המשיבים יאפשרו לו להמשיך ולהגיש תקרובת וכיבוד קל למבקרי הכותל המערבי בין השעות 1:00 ל-4:00 לפנות בוקר, כפי שהוא נוהג לעשות מזה כעשר שנים בהתנדבות. העותר טוען כי לפני מספר חודשים אסר עליו רב הכותל להמשיך ולהגיש את הכיבוד, ומשכך פנה העותר בעניין זה אל שר התיירות. ביום 15.3.2010 נענה העותר, בין היתר, כי אין צורך בחלוקת כיבוד במקום בנוסף על זו המתבצעת כבר על-ידי אחרים, וכן כי כפי העולה מתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א-1981 (להלן: התקנות ), אין לחלק תקריב ללא תיאום עם רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים (להלן: רב הכותל ). העותר מוסיף ומציין כי בעקבות תשובה זו הוא פנה אל סגנו של רב הכותל וזה התיר לו להמשיך בחלוקת הכיבוד, אך זמן קצר לפני הגשת העתירה שוב נאסר עליו הדבר. העותר טוען כי הפסקת חלוקתו של הכיבוד גורמת עוול לציבור המגיע לכותל בשעות הלילה וכי החלוקה אינה נעשית ברחבת הכותל אלא בחדר צדדי ובאופן שאינו מפריע לאיש, נהפוך הוא – יש בכך תועלת רבה לפוקדים את המקום. העותר מוסיף וטוען כי הוא מופלה לרעה שכן מתנדב אחר נוהג להגיש כיבוד במקום בין השעות 4:00 ל-7:00 בבוקר ואיש אינו מונע זאת ממנו, ולטענת העותר ההחלטה נשוא העתירה נובעת משיקולים זרים ומכך שרב הכותל מנסה להתנכל לו ולהצר את צעדיו.

2.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להימחק על הסף. בתגובתם מציינים המשיבים כי חלוקת הכיבוד המתבצעת על-ידי העותר (ואחרים) ברחבת הכותל היא לכאורה מנוגדת לתקנות, שכן על-פי תקנה 2(א)(9) אסורה האכילה והשתייה במקומות הקדושים מחוץ למקומות שהועיד לכך הממונה. תקנה 4(א) לתקנות קובעת כי הממונה, ובענייננו רב הכותל, רשאי ליתן הוראות להבטחת קיומו היעיל של האיסור הנ"ל, וזאת על דעת הרבנים הראשיים לישראל ושר הדתות (סמכות זו של שר הדתות ביחס לכותל המערבי ורחבתו מצויה כיום בידי שר התיירות). לטענת המשיבים, מאחר שהטעם לאיסור הכנסת הכיבוד הוא שמירה על קדושת המקום, הדבר אינו תלוי כלל בשאלה האם הכיבוד מוגש תמורת תשלום אם לאו. עוד טוענים המשיבים כי בהוראת רב הכותל אין, ככלל, להכניס לרחבת הכותל כיבוד המיועד לציבור הרחב, וכי באירועים מיוחדים מתקיימת חלוקת כיבוד מסודרת הנעשית באחריות רב הכותל. המשיבים מוסיפים ומציינים כי במהלך השנים התפתח מנהג בדבר חלוקה פרטית של כיבוד ושתייה ברחבת הכותל בשעות הבוקר המוקדמות, וכי בשלב מסוים התפשט המנהג באופן שגרם ללכלוך, התקהלות פושטי יד, הפרת הסדר וכניסות בלתי מורשות למשרדי הקרן למורשת הכותל המערבי. על רקע זה ביקשו המשיבים להפסיק את חלוקת הכיבוד ברחבת הכותל ובמבנים שהכניסה להם נעשית ממנה, לרבות על-ידי העותר. לדברי המשיבים הם יפעלו להפסקה כוללת של חלוקת הכיבוד, ואין מדובר בהחלטה החלה על העותר בלבד, מה גם שבמקביל מתבצעת עבודת מטה לקביעת נהלים באשר לחלוקת כיבוד בסמוך לרחבת הכותל, בכפוף לאמור בתקנות. המשיבים מציינים כי נהלים אלה יחולו כמובן באופן שוויוני וכי עם סיום הליך גיבושם ולאחר אישורם בידי הגורמים המתאימים במשרד התיירות וברבנות הכותל, יובאו הנהלים לידיעת העותר והוא יוכל, אם ירצה בכך, לפנות לבית המשפט נגד הנהלים שייקבעו.

3.

דין העתירה להימחק על הסף.

כפי העולה מתגובת המשיבים, התקנות הן הקובעות את כללי המסגרת בכל הנוגע לאכילה ושתייה בתחומי המקומות הקדושים, והן הקובעות גם את סמכותו של הממונה ליתן הוראות להבטחת קיומם היעיל של כללים אלה. תגובת המשיבים מלמדת כי לעת הזו מתבצעת עבודת מטה לצורך קביעת נהלים מפורטים בהם תוסדר חלוקת כיבוד בסמוך לרחבת הכותל, בהתאם לאמור בתקנות. המשיבים התבקשו להודיע מהו לוח הזמנים הצפוי לסיום גיבושם ולפרסומם של הנהלים החדשים, וביום 26.6.2011 הם הודיעו כי מדובר בחודש ימים. בנסיבות אלו ומשנושא חלוקת הכיבוד ברחבת הכותל נבחן על-ידי הגורמים הרלוונטיים וצפוי להיות מוסדר באופן כולל ומפורט בזמן הקרוב, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה. לאחר שיפורסמו הנהלים כאמור הם יובאו לידיעת העותר והוא יוכל לפעול כפי שימצא לנכון בעניין זה, במידה שיהיה בכך צורך.

העתירה נמחקת, אפוא, על הסף.

אין צו להוצאות.