בג"ץ 1937/00 מאיר בוחבוט נ. מנהל מס ערך מוסף חיפה

נוכח הסתירה בין טיעוני המשיבה בהליך זה לבין טיעוני המשיבה בהליך אחר מן הראוי שהבקשה תידון בעל פה, ביום 30.5.2001 בשעה 10:30.

שימת לב המשיבה לכך, שלכאורה עמדתה כאן, לפיה "אין כל טעם, תועלת או הכרח בציון הפרטים פעם נוספת בדף נלווה, כאשר מדובר בבקשה בת עמוד אחד", סותרת חזיתית עמדה אחרת של המשיבה בהליך אחר. באותו הליך, הדף הנלווה היה חסר מהחלטה בת עמוד אחד. המבקשת זכתה ביתרון על בסיס טיעון זה עצמו, אך היא מבקשת למנוע אותו מבעלי דין אחרים. אמנם המשיבה טוענת כי "קבלת מסמך המאושר על די המקבל - אינו דורש מכתב לוואי". טענה זו היא המחייבת הידרשות לעניין בגדרו של דיון בעל פה. המשיבה לא העלתה טעם זה בהליך האחר. הטעם לכך היה פשוט, והוא שלמרות העדרה של תרשומת, המשיבה הכירה בכך ששיחה טלפונית מאשרת אכן נערכה.

המבקשת מציינת כי "מכל מקום המערערים לא טענו בנוגע לאי צירוף הדף הנלווה.. ודי בכך כדי לייתר את הדיון". לעת עתה, ככל שידיעתי מגעת, לא המבקשת מכתיבה את מסגרת הדיון. עליה להשיב על הבקשות על פי מסגרת הדיון הנקבעת בהחלטות של בית משפט, ולא בהחלטות של הנוגע בדבר.

זאת ועוד, אולי נשכח מן המבקשת כי מי שטוען להמצאה חייב להצביע על כך שההמצאה נעשתה כדין, בעיקר כאשר בעל הדין האחר טוען כי הוא לא היה ער (מסיבות שונות) לבקשה שהוגשה נגדו. גם מטעם זה, שומה היה על המבקשת להתייחס עניינית לנושא העומד על הפרק במקום להשמיע בנחרצות דברי כיבושין ביחס למסגרת הדיון.

אגב דברי כיבושין מיותרים, ראוי להידרש גם לתיאור העובדתי אותו טרחה המשיבה, משום מה, לצרף לתגובה. המשיבה קובעת כי ההחלטה מיום 28.12.00 "ניתנה ללא נימוק המסביר את הפחתת סכום העירבון ל12,000- ש"ח בלבד. בית המשפט הנכבד קבע, כי ההפחתה נעשית 'בהתחשב בקיומה של ערבות', וכזו כאמור לא הייתה". גם כאן לא ניתן שלא להעיר כי "מספיקות" הטעם נקבעת על ידי הרשם (בכפוף לערעור שלא הוגש). יתר על כן, המערערים המציאו לבית המשפט ערבות ביום 27.11.00, וההערה המופנית כלפי "בית המשפט הנכבד", היא כנראה בלתי מדויקת.

פעם נוספת מוצע לכל בעלי הדין להתייחס לעיקרי הדברים, לרבות הצורך לאפשר שמיעה של ההליכים לגופם. עיכובים ואיחורים, בקשות אורכה ודחיות, אינם נחלתו של בעל דין אחד בלבד. טעם זה כשלעצמו מחייב התייחסות עניינית לסוגיות העומדות על הפרק.