בג"ץ 1960/21 תנועת אומ"ץ- אזרחים למען מנהל תקין חברתי ומשפ נ. מדינת ישראל

השופט א' שטיין:

1.

העתירה שלפנינו תוקפת את הנוהל של המשיב 1, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, שעניינו הכרה ופיקוח על קורסי הכשרה למבוגרים המועברים במוסדות ההכשרה המקצועית העסקיים, בהם קורסי נהיגה מקצועית לנהגי רכבים ציבוריים ורכבי משא (ראו: נספח א לעתירה, להלן: הנוהל ).

2.

לטענת העותרת, הנוהל האמור במתכונתו הנוכחית הינו "כללי מדי ולא מכוון לתחום הספציפי של תחבורה ובטיחות בדרכים כמצופה, הוראות הנוהל המעודכן לא שמות דגש על בטיחות בדרכים [...] על הכשרת נהגים בנוגע לתאונות דרכים [...] על הגנה על חיי אדם בדרכים וכו'". כך נטען כי היה על המשיב 1 להפעיל סמכויותיו באופן קפדני יותר ובזהירות רבה בבואו לקבוע הוראות שתענקנה הכרה למוסדות הכשרה לנהגים – וזאת במיוחד לאור רגישותו של תחום התעבורה והסיכונים הפוטנציאלים הטמונים בהכשרות מעין אלו. באופן ספציפי יותר, טוענת העותרת כי הנוהל מהווה גורם מרכזי לעלייה במניין ההרוגים בתאונות דרכים. עוד טוענת העותרת, כי המשיב 1 מזניח את חובתו להשליט פיקוח ממלכתי על הכשרות הנהיגה בדרכים, תוך שהוא סומך את ידיו על פועלם של מוסדות פרטיים שכל מטרתם היא הפקת רווחים כלכליים.

3.

במסגרת זו מעלה העותרת שלל עילות תקיפה מינהליות כלפי הנוהל וכלפי התנהלות המשיב 1. כך לדוגמא נטען כי לא ברור כיצד נקבעו הוראות הנוהל או מיהו הגוף אשר קבען, מהו הרקע לקבלתן ואילו אנשי מקצוע היו מעורבים במסגרת גיבושן. בשל כשלים אלו, טוענת העותרת, קיים קושי של ממש בתקיפתו של הנוהל. כך למשל, לא ניתן לדעת, לדברי העותרת, האם הוראות הנוהל התקבלו בהתאם לחובת ההיוועצות אשר חלה על המשיב 1. פרט לכך נטען כי הנוהל הקיים אינו מבטיח את ניקיון הכפיים של ראשי מוסדות ההכשרה – לדוגמא: הנוהל אינו נותן מענה לשאלה האם המוסד מחויב למתן הכשרה איכותית, או שמא התמקדותו בעשיית רווחים, ותו לא.

4.

דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

5.

הלכה היא עמנו כי בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק לא מתערב בשיקול הדעת המקצועי הרחב אשר נתון לרשויות המדינה בקביעת מדיניותן ובהתוויית נהלים אשר באים להוציא מדיניות זו מן הכוח אל הפועל (ראו והשוו: 5438/19 צ'ברטקין נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (2020); בג"ץ 5254/20 תל יה אירועי יוקרה בע"מ נ' ממשלת ישראל , פסקה 12 (2020) ). התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים, בהם מוכח לפנינו כי בהחלטת הרשות או במדיניותה נפל פגם אשר יורד לשורש העניין. לא כך הוא בענייננו, שכן העותרת דנן לא ביססה בעתירתה – וממילא לא הוכיחה – את קיומה של עילה מבוררת להתערבותנו בפועלם של המשיבים.

6.

לא זו אף זו: העותרת דנן לא השלימה את מיצוי ההליכים בסוגיה המועלית בעתירתה, כפי שעולה ממכתבו של מר ניצן מימרוד, מנהל אגף בכיר להכשרה מקצועית ולפיתוח כח אדם במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, מיום 25.2.2021 (ראו: נספח 7 לעתירה). ממכתב זה עולה, כי בימים אלה ממש פועלים נציגי המשיב 1 לתיקוף הנוהל הנתקף במסגרת העתירה. כמו כן נמסר, ביחס להערות העותרת בעניינו של הנוהל, כי אלו נבחנו בעיון וכי " חלקם יהוו גורם להתייחסות בכתיבת נוהל ההכרה החדש ". לאור האמור, היה על העותרת לאפשר למשיב 1 להשלים את מלאכתו ולשקול את הגשת העתירה אחרי קביעתו של הנוהל המעודכן. בכך די כדי לדחות את העתירה שלפנינו על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים , פסקה 15 (2020); בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים , פסקה 10 והאסמכתאות שם (2007)) .

7.

העתירה נדחית אפוא. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך כולל של 3,000 ₪.