בג"ץ 1985/05 ג'אק ג'זאווי נ. משרד הפנים

1.בפני עומדת שאלת מתן צו להוצאות בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בעתירה למתן היתר שהייה זמנית עד לגמר טיפול בבקשה לאיחוד משפחות בין המערער מס' 1, אזרח ותושב ישראל לבין אשתו, המערערת מס' 2, אזרחית ירדן. העתירה הוגשה ביום 27.2.05, בגין בקשה מיום 14.6.05. העתירה עצמה נמחקה ביום 1.5.05.

2.כבר בעתירה עצמה צייין העותר כי ביום 28.9.04 קיבל מכתב מן המשיב לפיו עליו להמתין, שכן טרם התקבלו כל הבדיקות הנדרשות בעניננה של העותרת, וכן כי בפניות שעשה מאז שב המשיב וענה את אותה תשובה. העותר אינו מסביר בעתירתו מדוע החליט כי תם זמן ההמתנה ובחר לעתור. העתירה כולה נגעה להתערבות בשיקול דעת המשיב לדחות את הבקשה, דא עקא, החלטה כזו מעולם לא ניתנה, אף לגרסת העותר. בקשתו היחידה של העותר שסורבה היא בקשה להיתר כניסה, אשר סורבה ביום 9.4.03 מטעמים בטחוניים, ואולם החלטה זו שונתה זה מכבר, ועל בסיס זה נמצאת העותרת 2 בארץ ומגישה בקשות להיתר שהייה.

3.בבקשה לפסיקת הוצאות נטען כי המשיב או מי מטעמו טיפל בבקשה בחוסר תום לב ונקטו בסחבת, כאשר רק לאחר הגשת העתירה השכיל המשיב לנהל מגעים עם העותרים לשם פתרון הבעיה. העותרים טוענים כי התנהלות זו הסבה להם הוצאות רבות בדמות שליחת מכתבים ותזכורות ומאמצים שעשו אצל המשיב טעם שהחליטו לפתוח בהליך שבכותרת. הוצאות אלה, יחד עם שכר טרחת עורך דין בגין ההליך שבכותרת.

4.דין הבקשה להידחות. מן העתירה לא עולה, והעותרים לא הוכיחו, כי המשיב נהג בחוסר תום לב או שהתנהלותו נגועה הייתה בשיהוי. המשיב טוען, ונחה דעתי כי הדין עמו, כי הבדיקות הבטחוניות הנדרשות דורשות זמן ומכאן תקופת ההמתנה לה נדרש המשיב. עוד הראה המשיב כי מתן ההיתר אינו קשור ואינו נובע מן העתירה, ומכאן שאין התנהגות פסולה של המשיב אשר בגינה עליו לשאת בהוצאות העותרים. לעתירה לא היה דבר עם מתן האישור, באשר לא הוכח כי היא זו שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת כלשהי ולהעניק לעותרים את הסעד המבוקש. המשיב טוען - וטענה זו לא נסתרה - כי מדובר בעיכוב סביר בנסיבות העניין, וכי הוא נבע מחובתו לקבל עמדת גורמי הביטחון טרם היענות לבקשה.

5.מאחר ולא מצאתי מה טעם הגיש עתירתו דווקא בשלב זה, בו לא ניכר שיהוי חמור בטיפול בבקשה, ולא ניתנה כל החלטה הדוחה את הבקשה, ומאחר ועמדת המשיב לעניין משך הטיפול הראוי בנסיבות העניין מקובלת עליי, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.