בג"ץ 1991/00 איסחאק אבו-חמאד נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עיקרה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים לסעד של תיקון תכנית המיתאר המחוזית למחוז הדרום תממ 4 שינוי מס' 14, באופן שתחייב תכנון ישובים כפריים עבור האוכלוסיה הערבית-בדואית במחוז הדרום, ותכלול הנחיות לתכנון הישובים, שתתחשבנה מבחינת מספרם ומיקומם של הישובים, בצרכיהם ובמאוויהם של בני האוכלוסיה הערבית-בדואית בכלל, ושל העותרים 1 עד 3, בפרט. בעתירה ניתן צו על תנאי.

2.

בהסדר בין הצדדים מיולי 2001, התחייבו המשיבות כי במסגרת התכנון של תכנית מיתאר מחוזית חלקית לאיזון באר שבע, יגובשו הצעות לפתרון בעיית ההתיישבות הבדואית באיזור זה, לצד תכנון המטרופולין כולה.

לאור הודעה זו, נותרה העתירה תלויה ועומדת.

3.

ביום 13.5.07 הודיע בא כוח המשיבות כי התכנית החדשה – תכנית המיתאר המחוזית החלקית איזור באר שבע תממ 23/14/4 פורסמה להפקדה כנדרש. לאור פרסום זה, טוענות המשיבות כי דין עתירה זו להימחק, משהיא אינה אקטואלית עוד. כיום, ככל שלעותרים טענות כנגד התכנית שהופקדה, עליהם למצות את הליכי ההתנגדות על פי החוק, ואין מקום לביקורת שיפוטית בענין זה במסגרת עתירה זו, נכון לעת זו. הפקדת התכנית החדשה להתנגדויות הפכה עתירה זו לבלתי רלבנטית, דבר המצדיק את מחיקתה.

4.

לעותרים טענות שונות כנגד התכנית החדשה, ולגישתם, היא אינה כוללת פתרונות אמיתיים למצבם של תושבי הכפרים, ואינה מבטיחה להם תנאי חיים מינימליים בכבוד ובתנאים של שוויון.

5.

עם זאת, העותרים הודיעו כי הם מודעים לעקרון חובת מיצוי ההליכים בענין התכנית החדשה במסלול הגשת התנגדויות על פי חוק התכנון והבנייה. לאור זאת, הם מסכימים למחיקת העתירה, תוך שמירה על טענותיהם העקרוניות בדבר הצורך במתן מענה תכנוני לאוכלוסיה הבדואית בדרום, תוך שמירה על עקרון השוויון בהתייחסות למגזר זה. כן מבקשים העותרים כי ייפסקו הוצאות לטובתם, בטענה כי העתירה היא שהביאה לתהליך הכנתה והפקדתה של התכנית החדשה, שהתבססה על הכרת המשיבות בחובתן לגבש הצעות חדשות שיענו לצורכי ההתיישבות הבדואית בדרום, ויפתרו את מצוקתם הקשה בראייה של עקרון השיוויון בינם לבין מגזרי אוכלוסיה אחרים.

6.

על יסוד הדברים האמורים, אנו מחליטים:

(א)

העתירה תימחק, משהיא הפכה בלתי רלבנטית לאור הליכי תכנון חדשים הקשורים בתכנית החדשה שהעותרים רשאים למצות את זכותם להתנגד לה, כאמור בחוק;

(ב)

המשיבות רשאיות להגיב בתוך 10 ימים לבקשת העותרים ליתן צו להוצאות לטובתן, ולאחר המצאת תגובתן, תינתן החלטה בענין זה.