בג"ץ 2009/00 איתן שטנדר נ. שמואל דוד

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.המשיב מס' 1 תבע את המבקש בגין הלוואות שהעניק לו, לטענתו. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר. ש. צמח) קיבל את התביעה. בהתייחסו לגירסת המבקש ולעדותו קבע:

"לעיתים רחוקות בלבד התרשמות בית המשפט מעד המופיע בפניו היא חד משמעית, חדה וברורה כמו במקרה זה. הסתירות, הגירסאות הדמיוניות, הטענות התלושות מכל מציאות והודאת בעל הדין כי הוא זה שמילא את הטפסים, מילא את כל הסכומים, החתים את אביו וקיבל את הכספים, די בהם כדי לדחות את כל טענות הנתבע מכל וכל."

המבקש ערער על פסק דין זה. ביום 8.12.99, בטרם נשמע הערעור, נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט עודד גרשון) צו לכינוס נכסי המבקש. במועד שנקבע לדיון בערעור (4.1.00) הודיע בא כוחו של המבקש על דבר מתן צו הכינוס וביקש את דחיית הדיון עד למתן הנחיותיו של הכונס הרשמי. אישור כאמור לא ניתן עד למועד הדיון הנדחה. במועד זה החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ב. גילאור, ש. ברלינר וי. גריל):

"גם אם היתה ניתנת רשות על ידי הכנ"ר לניהול הערעור, אנו בדעה שאין מקום לערעור ויש לדחותו ונימוקיו של כב' השופט צמח מקובלים עלינו ואין להתערב בהם."

לפיכך נדחה הערעור והמבקש חוייב לשלם למשיב מס' 1 את הוצאות הערעור בסך 6,000 ש"ח - מהפקדון שהפקיד לצורך זה.

2.המבקש מבקש לערער על פסק דין זה. לטענתו, משהוצא צו כינוס כנגדו, לא היה עוד בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בערעורו, שכן בהתאם להוראות סעיף 20 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם1980- (להלן: "הפקודה"), הופך הכונס הרשמי לכונס של נכסיו - וכל עוד לא נתן הלה את הסכמתו לניהול ההליך אין בית המשפט יכול להמשיך ולדון בו. ככל שניתן להבין, עיקר טענת המבקש הוא נגד חיובו בהוצאות המשיב - חיוב שמשמעותו, לטענתו, היא העדפת המשיב על פני יתר נושיו.

3.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי העובדה שהוצא צו כינוס בעניינו מעידה על חומרת מצבו. לטענתו הוא חב לנושים שונים כמליון ש"ח בעקבות ערבויות שנתן לחברה משפחתית שהיתה בבעלות הוריו (שהוכרזו אף הם פושטי רגל). המבקש מוסיף וטוען, כי הוא משתכר שכר מינימום. טענותיו של המבקש נתמכות בתצהירו, בהחלטה על מתן צו כינוס ובתלושי משכורת.

4.המשיב מס' 1 (נושהו של המבקש) אינו חולק על טענות המבקש באשר למצבו הכלכלי. אלא שהוא טוען, כי דוקא בשל טענות אלו, מן הראוי להבטיח את הוצאותיו. בהתייחסו לסיכויי בקשת רשות הערעור טוען המשיב, כי המבקש אינו טוען, למעשה, כנגד חיובו בפרעון חובו למשיב - חיוב המושתת על קביעות עובדתיות נחרצות של בית משפט השלום - קביעות שבית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בהן. עוד טוען המשיב, כי המבקש לא ביקש ולא קיבל צו עיכוב הליכים, כמשמעו בסעיף 22 לפקודה. הכונס הרשמי, שהוגדר כמשיב מס' 2 לבקשת רשות הערעור, גורס, כי כל עוד לא הוצא צו פשיטת רגל בעניינו של המבקש אין חלים עליו כל הסייגים וכל המגבלות החלות על פושט רגל. לשיטתו, כל עוד לא הוצא צו כאמור, אין הוא מוצא מקום לנקוט עמדה בתיק.

5.דומה שאין קיימת מחלוקת ממשית באשר למצבו הכלכלי של המבקש. אלא שבכך בלבד לא יצא המבקש ידי חובתו - עליו להראות גם כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש טובים (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד 02) 383) - ובכך לוקה הבקשה שבפני. כאמור לעיל, אין המבקש מעלה טענה של ממש נגד הקביעה כי הוא חב כספים למשיב מס' 1. קביעה זו מושתתת, כאמור לעיל, על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שהאפשרות כי בית המשפט העליון יידרש להם בערעור שני היא קלושה. אין למבקש גם טענה של ממש נגד חיובו בהוצאות המשיב מס' 1 עקב דחיית ערעורו. טרונייתו היחידה היא נגד גביית סכום ההוצאות מן הערבות שהפקיד. אפילו היה ממש בטרונייה זו (ולעניין זה אין אני מחווה דעה), הרי דומה שדוקא מן הטעמים שמונה המבקש עצמו אין מקום לשמיעת טענותיו של המבקש בהקשר זה - כמי שמבקש להגן על הכונס הרשמי ועל יתר הנושים. כבר נקבע לא פעם, כי פושט הרגל אינו צד להליכים שעניינם בזכויותיהם וחובותיהם של נושיו כלפי קופת הנאמן (או בענייננו - הכונס הרשמי) (וראו: ע"א 173/84 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, עו"ד ואח' , פ"ד לט(3) 757, בעמ' 761; ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח' , פ"ד מח (1), עמ' 830, 835). לפיכך, משהכונס הרשמי עצמו אינו מעונין ליטול חלק בהליך - כל עוד לא ניתנה הכרזת פשיטת רגל מתעורר ספק ממשי באשר להצדקה בקיום ההליך. בנסיבות אלו, אם מבקש המבקש להגן על האינטרסים של יתר נושיו בהליך שעניינו בו הוא, למצער, שולי, שומה עליו להבטיח את הוצאותיו של המשיב מס' 1 (ע"א 6384/97, איתן השחר, רו"ח, מפקח השותפות נגד לפידות, חיפושי נפט שותפות מוגבלת , טרם פורסם; רע"א 8425/99, נועם קדם נגד בזק , טרם פורסם).

אי לכך, הבקשה נדחית. המבקש יפקיד את הערבון שהושת עליו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.