בג"ץ 2031/06 דוד בוזגלו נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט א' א' לוי:

בתאריך 31.8.2000, לאחר שפתח את דלת המשאית בה נהג במסגרת עבודתו בחברת החשמל, חש העותר בגבו, ולאחר מספר ימים הפכה התחושה לכאב עז שגרם למגבלה בתפקודו. העותר הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה, ומשזו נדחתה – תבע את המוסד בבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת. בית-הדין דחה את תביעתו, לאחר שמומחה רפואי שמינה קבע כי אין קשר בין פתיחת הדלת לפגיעה שנגרמה לעותר, ואשר יסודה בתוצאה ניוונית ממנה סבל עוד קודם לאירוע.

ערעור שהגיש העותר לבית-הדין הארצי לעבודה התקבל חלקית, והדיון הוחזר לערכאה הראשונה למען תשוב ותבחן מול המומחה הרפואי, כלום למשקלה הרב של הדלת ולפעולת משיכתה בידי העותר, לא נודעת השפעה על פגיעתו. המומחה שב וחיווה דעתו כי אין כל קשר בין הדברים, ואף שלל בתוך כך חוות דעת רפואית סותרת, שהעמיד העותר מטעמו.

או-אז ביקש העותר מבית-הדין האזורי להורות על מינויו של מומחה רפואי נוסף. בית-הדין לא ראה להיענות לבקשה זו והטעים, כי בעצם הצגתה בידי העותר של חוות דעת רפואית חולקת, אין משום טעם מספיק למינויו של מומחה שלישי.

מערעורו על החלטה זו, שהוגש לבית-הדין הארצי לעבודה, חזר בו העותר – שלא היה מיוצג לאורך כל ההליכים בענינו – בהמלצתו של בית-הדין. אולם, מקץ מספר חודשים נמלך בדעתו והגיש את העתירה שבפנינו, בגדרה הוא שב ומלין על אי- מינויו של מומחה נוסף, וכן מטיל הוא ספק בכשירותו של בית-הדין האזורי להכריע בין חוות דעת רפואיות סותרות.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה הגענו לכלל דעה, כי אין מנוס מדחייתה על-הסף. בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית-הדין לעבודה. הוא יתערב בהן אך משברור כי נגועות הן בטעות משפטית מהותית, שהצדק דורש לתקנה. ענינו של העותר אינו מגלה טעות מעין זו. בית-המשפט היושב לדין מוסמך על-פי חוק להידרש לחוות דעתם של מומחים רפואיים ולהכריע בדבר אימוצן או דחייתן על-פי שיקול-דעתו. במקרה דנן לא נמצא לנו כי בית-הדין הפעיל את שיקול דעתו שלא כדין, אך משום שראה לדחות את העמדה הרפואית המקובלת על העותר.

העתירה נדחית על הסף.