בג"ץ 2039/98 אחמד חליל נ. שר הביטחון

1.העותר עצור מאז 26.2.98, ונמצא בחקירה. על פי האמור בהודעה מטעם המשיבים, עד כה הודה העותר במפגשים בחוץ לארץ עם

בכירים בארגון הג'יהאד האיסלאמי וכן הודה שברשותו אמצעי לחימה שונים, כולל מספר רובים.

2.ביסוד העתירה שבתיק זה עומדת טענת העותרים, שנגד העותר הראשון ( להלן: העותר ) ננקטים, במהלך חקירתו על ידי השב"כ, אמצעי אלימות פיזיים. העתירה מופנית כנגד נקיטה באמצעים אלה. כן היא מכוונת, נגד הצהרה שניתנה מטעם המשיבים בהליך קודם (בג"צ 1795/98), על פיה:

"הודיעו המשיבים כי אין הם מפעילים אמצעי לחץ פיזי כלשהם כנגד העותר, ובשלב זה אין בכוונתם להפעיל אמצעים אלה".

הטענה היא, שכאילו הצהרה זו לא היתה הצהרת אמת.

3.בהודעה מטעם פרקליטות המדינה, אשר אומתה בתצהיר, דוחים המשיבים את טענת העותר כאילו ננקטו נגדו אמצעים פיזיים כלשהם. מוכחשות אחת לאחת טענות העותר, ונאמר בהודעה:

"העותר לא טולטל, לא הוכה, לא נחנק ולא ננקטו נגדו אמצעי לחץ פיסיים אחרים כלשהם. לא אלה המתוארים בעתירה ולא אחרים, לא לצרכי הדיון בעתירה ולא אחריה".

המשיבים חוזרים ומצהירים את שהצהירו בהליך הקודם, כמצוטט לעיל.

תגובת המשיבים המכחישה את גירסת העותרים מגובה במסמכים. בעוד ובעתירתו טוען העותר שאושפז בבית חולים עקב אלימות שננקטה נגדו בבית חולים, מסתבר שהעותר נלקח לחדר מיון בבית חולים לבדיקה עקב תלונות שלו על סחרחורת וכאב ראש. עוד מסתבר, כעולה ממסמך השחרור מבית החולים, שעל פי בדיקה שנערכה לעותר, מה שנמצא בו הם דלקת ויראלית ואודם קל בגרון. והעיקר, לא נטען על ידו בחדר המיון כאילו ננקטו נגדו אמצעים פיזיים כלשהם, והוא חזר מבית חולים ללא שאושפז בו כלל. מסתבר, שהוא לא טען כאילו ננקטו נגדו אמצעים פיזיים גם בעת הדיונים בהארכות של מעצרו.

4.בהסתמך על כל האמור, ועל ההצהרות מטעם המשיבים כמצוטט לעיל, דין העתירה להדחות - והיא נדחית בזה.