פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית
משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
2057/98
בפני:
כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופט מ' חשין
העותר
ת :
סמדר טייב
נגד
המשיבים
:
1.
בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע
2.
בית הדין הרבני הגדול לערעורים
3.
אליהו טייב
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
ב'
בתמוז התשנ"ט
(
16.06.99
)
בשם
העותר
ת:
עו"ד רון וינשטוק
בשם
המשיב
מס' 3:
בעצמו
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
העובדות
1.העותרת והמשיב מס' 3 התגרשו זה מזה, על יסוד הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע. בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי המשיב מס' 3 יעביר לעותרת את חלקו בדירת המגורים המשותפת, וישלם לה למזונות הילדים 600 ש"ח לחודש צמוד למדד תוספת היוקר לשכירים. לאחר מכן תבעו שני ילדי בני הזוג הקטינים, באמצעות העותרת, מזונות מוגדלים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין, ולפיו הוגדלו מזונות הילדים מסכום של 600 ש"ח לחודש לסכום של 1,500 ש"ח לחודש, צמוד למדד המחירים לצרכן.
2.כשנתיים לאחר חתימת הסכם הפשרה הגיש המשיב מס' 3 לבית הדין הרבני האזורי (המשיב מס' 1) תביעה כנגד ילדיו הקטינים לקביעת דמי מזונותיהם על סכום של 600 ש"ח לחודש, כאמור בהסכם הגירושין בינו לבין העותרת. בית הדין הרבני האזורי דן בתביעה וביום 3.11.97 החליט כדלקמן:
"הואיל והוסכם בין הצדדים שסמכות לפסיקת מזונות הם של בית הדין הרבני בלבד ומכיוון שהאשה הפירה הסכם זה אשר על כן כל ההסכם מופר ועל האשה להחזיר לבעל את חלקו בדירה שהועבר אליה על סמך ההסכם שנעשה בבית הדין."
3.ביום 18.2.98 הגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול לערעורים (המשיב מס' 2) בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אליו צורף כתב הערעור עצמו. באותו יום אף הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עליה לא נענתה. ביום 12.3.98 קיבלה העותרת את תשובתו השלילית של בית הדין הרבני הגדול לערעורים לבקשתה להארכת מועד להגשת הערעור. מכאן העתירה לבית משפט זה.
4.עתירה זו בדין יסודה. מן המפורסמות הוא, שהסכם מזונות בין הורים אינו מחייב הילדים. על כן, אין סמכות לבית הדין הרבני האזורי לדון במזונות הילדים, בלא הסכמתם של אלה. נמצא שבית הדין הרבני כלל לא היה מוסמך לדון בתביעת המשיב מס' 3 להעמדת סכום מזונותיהם של הילדים על הסכום שנקבע בהסכם הגירושין. על אחת כמה וכמה שלא היה מוסמך לצוות על העותרת להחזיר למשיב מס' 3 את חלקו בדירה, מה גם שהמשיב מס' 3, בתביעתו, כלל לא עתר לסעד זה.
התוצאה היא כי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מיום 3.11.97 (תיק מס' 055859375-64-1) בטל. המשיב מס' 3 יישא בהוצאות העותרת בסכום כולל של 5,000 ש"ח.
ה נ ש י א
השופט א' מצא :
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט מ' חשין :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום,
ט"ז בתמוז התשנ"ט (30.06.99).
ה נ ש י
א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98020570.
A06
/דז/