בג"ץ 2067/02 מ.מ.ב. מקור מסחר בעץ בע"מ נ. מ.ד.פ. תעשיות בע"מ (בכינוס נכס

לפני בקשה לאיחוד דיון בתובענות על פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

1.המבקשים עוסקים, בין השאר, ביבוא שיווק והדבקה של לוחות עץ. המשיבה הינה חברה שעסקה ביצור לוחות עץ, ושמונה לה כונס נכסים. בין המבקשים לבין המשיבה נכרתו הסכמים שונים שעניינם הספקת סחורה מצד המשיבה למבקשים. כדי להבטיח את התשלום בגין הסחורה נרשמה משכנתא על נכס המצוי בבעלות המבקשת 2 לטובת המשיבה. נכס זה מצוי בחיפה. לטענת המבקשים, סוכם בינם לבין המשיבה (במהלך חודש מאי 2000) כי תירשם משכנתא חדשה על הנכס, ואילו המשכנתא הקודמת תימחק. מוסיפים המבקשים וטוענים כי המשכנתא החדשה אכן נרשמה אך הקודמת לא נמחקה. לאחר פרק זמן, על פי האמור בבקשה, המשיכו המבקשים לרכוש סחורה מהמשיבה, ובתמורה זו התחייבה להסיר את שתי המשכנתאות. בין הצדדים נחתם הסכם (ביום 17.4.2001). על פי ההסכם ערכו המבקשים לטובת המשיבה שיקים בתמורה לסחורה שזו התחייבה לספק להם (מעל לארבעים שיקים). לטענת המבקשים, בניגוד להסכם, לא הסירה המשיבה את המשכנתאות הרשומות לטובתה. בכך, הסבה להם נזקים שונים, ובהם חוסר יכולת לקבל אשראי על בסיס הנכס. לצד טענות אלה טוענים המבקשים להפרת הסכם שערכו עם המשיבה, ושבגינו הם זכאים לקבל חזרה חלק מהתמורה ששילמו למשיבה בגין הסחורות. לאור כל אלה הגישו המבקשים (ביום 21.10.2001) תובענה כנגד המשיבה וכנגד גורמים אחרים הקשורים אליה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1079/01). במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול המשכנתאות, יקבע כי ההסכם בין הצדדים הופר, יפחית את סכום התמורה לו זכאית המשיבה, ויחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים על הנזקים שנגרמו למבקשים. המשיבה, מצידה, הגישה (ביום 21.1.2002) תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 1015/02), במסגרתה טענה כי המבקשים אינם מכבדים עוד את השיקים שערכו לטובת המשיבה החל מחודש ספטמבר 2001. לאור זאת, נתבקש בית המשפט להורות למבקשים לשלם את יתרת התמורה המגיעה למשיבה, לטענתה.

2.המבקשים הגישו בקשה זו לאיחוד דיון בין התובענות על פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - התקנות). לטענתם, הם הגישו בהליך בנצרת בקשת רשות להתגונן בה פירטו את הטענות שעולות מההליך בחיפה. טוענים המבקשים כי מדובר בתובענות העוסקות בנושא אחד כמובנו בתקנה 7 לתקנות, וכי יש להורות על איחוד הדיון בחיפה, משיקולים של מאזן הנוחות בין הצדדים. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענה, אין מדובר בנושא אחד כאמור. התובענה בנצרת עניינה בעילה חוזית - כספים המגיעים למשיבה בגין סחורה שסיפקה ולא קיבלה את התמורה בגינה. התובענה בחיפה עניינה בביטול משכנתא ובתובענה נזיקית. כמו כן טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות תומך דווקא בהותרת התובענה בבית המשפט המחוזי בנצרת. על כן, אם יוחלט לאחד את הדיון, יש לאחדו בבית משפט זה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה לה נחה דעתי כי דינה להתקבל. כבר נפסק לא אחת כי "תכליתה של תקנה 7 לתקנות... הינה, בין היתר, הגברת העילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים...לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי 'די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא' " (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' בצלאל (לא פורסם); ראו עוד בש"א 1519/97 אלומאייר בע"מ נ' ברושית בנין והשקעות בע"מ (לא פורסם)). בנסיבות המקרה שלפני קיימת אכן השקה, אם לא למעלה מכך. אין זה נכון כי התובענה המתבררת בבית המשפט המחוזי בחיפה עוסקת אך בסעדים נזיקיים או הצהרתיים, ועל כן אין מדובר בתובענות באותו נושא. ראינו כי המבקשים תובעים בבית המשפט המחוזי בחיפה להורות על צמצום חבותם על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 17.4.2001. כמו כן, המבקשים, בתובענה שהגישו, תובעים כי בית המשפט יקבע שהמשיבה היא שהפרה את ההסכם שנחתם בין הצדדים. גם הנזקים שהם תובעים בראש הנזיקי של תביעתם, נוגעים לנזקים שנגרמו, לטענתם, בגין התנהלות המשיבה בניגוד להסכם האמור. השארת בירור הפלוגתאות בין הצדדים בערכאות שונות עלולה להוליך, לפיכך, לקביעות סותרות של בתי המשפט, וזאת בדיוק באה תקנה 7 לתקנות למנוע.

4.נותרה השאלה היכן יש לאחד את הדיון. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה. זהו מקום הימצאו של הנכס מושא המשכנתאות, שם נחתם ההסכם, והעדים הצפויים להופיע בהליך המשפטי מתגוררים, ברובם, בחיפה ובאיזור המרכז. טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי בחיפה עמוס יותר ביחס לבית המשפט המחוזי בנצרת, אך גם אם כך עדיין אין בכך כדי לשנות את נטיית הכף הנוטה באופן מובהק להתנהלות הדיון בחיפה. כמובן, שאין באיחוד הדיון כדי להכריע בשאלה האם יש ליתן רשות להתגונן בתובענה שהגישה המשיבה כנגד המבקשים. לאור תוצאה זו אליה הגעתי, אין אני מוצא לנכון להידרש לבקשה למתן הוראות שהגישו המבקשים (ביום 6.6.2002) במסגרת ההליך. לצדדים שמורה הזכות להעלות הבקשה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.

5.לפיכך אני מורה כי הדיון בת.א. (נצרת) 1015/02

מ.ד.פ. תעשיות בע"מ [בכינוס נכסים] נ' מ.מ.ב מקור מסחר בעץ בע"מ ואח'

יועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה, ויידון בו במאוחד עם ת.א. (חיפה) 1079/01 פי.וי.בי. הדבקות בע"מ נ' ע.ל.מ. שווק מוצרי עץ בע"מ . בנסיבות העניין אין צו להוצאות.