בג"ץ 2068/21 רונן בר נ. פרקליטות המדינה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2068/21

לפני:

כבוד השופט ג' קרא

כבוד השופט י' אלרון

כבוד השופט ע' גרוסקופף

העותר:

רונן בר (רונן בר שירה)

נ

ג

ד

המשיבה:

פרקליטות המדינה

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

בעצמו

פסק-דין

השופט ע' גרוסקופף:

1.

העתירה שלפנינו אוחזת 4 עמודים בכתב יד, ועניינה טענת העותר, אסיר המרצה כיום עונש מאסר בן 8.5 שנים, כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי שניתן בשנת 2017 הופעל עונש מאסר על תנאי בן שנה מבלי שנעברה על ידו כל עבירה. לשיטתו של העותר מדובר ב"שגיאה חמורה" ו-"טעות בחוסר שימת-לב" של בית המשפט ושל עורך דינו באותו הליך, בהתאמה, אשר התוצאה המתחייבת ממנה היא ניכוי שנה ממאסרו.

2.

דין העתירה להידחות, ללא צורך בתגובה מטעם המשיבה. הטענה שמעלה העותר אינה מתאימה לדיון בפני בית המשפט הגבוה לצדק, אשר נפסק כי "אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של הערכאות המוסמכות, לרבות החלטותיו של בית המשפט העליון" (בג"ץ 8271/15 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים , פסקה 5 (15.12.2015)). המקום המתאים לבירור טענתו של העותר הוא במסגרת ההליכים הפליליים, אם במסגרת הדיון בערכאה הראשונה אם במסגרת ערכאת הערעור. ואכן, מתברר כי העותר הגיש בשנת 2018 ערעור על פסק הדין נושא העתירה שלפנינו (שלא צורף לעתירה), אולם חזר בו מערעורו על הכרעת הדין בדיון מיום 19.12.2018 (ע"פ 4657/17 רונן בר שירה נ מדינת ישראל ואח' (19.12.2018)). בפסק הדין הורה בית משפט זה כי שנת המאסר על תנאי שבית המשפט המחוזי הפעיל במצטבר תופעל בחופף, וכן תופחת חצי שנה מגזר הדין, כך המאסר בפועל שהושת על העותר הופחת מ-9 שנים ל-8.5 שנים.

3.

לא מצאנו בעתירה כל נימוק מדוע לשיטתו של העותר הנושא "לא הועלה" בפני ההרכב שדן בערעור בע"פ 4657/17, ולא ניתן לטעון טענות מסוג זה על דרך הסתם, לבטח לא אחרי שמוצו כל ההליכים הפליליים בהם הורשע העותר ונגזר דינו.

העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.