בג"ץ 2074/95 אגודת טכנאי השיניים בישראל נ. מנהל כללי משרד בריאות

ביום 22.6.99 נתן בית משפט זה פסק דין בעתירה. במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט, לאמור:

"כיוון שבמהלך ההתדיינות קיבל מנכ"ל המשרד את העמדה העקרונית של העותרים, כפוף לתנאים שנקבעו, מן הראוי לזכות את העותרים בהוצאות משפט. המשיבים ישלמו לעותרים את הוצאות המשפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח".

החלטה זו היא עניינה של הבקשה שבפני.

העותרים מבקשים כי אפסוק לטובתם החזר הוצאות אשר שולמו על ידם, לטענתם, במסגרת העתירה, בסך 1,759 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. עוד מבקשים העותרים כי אקבע כי על המשיבים לשאת בתשלום מע"מ כדין על סך הוצאות המשפט אשר נפסקו לטובתם כאמור.

דינה של בקשה זו על שני ראשיה להידחות.

המבקשים מציינים כבסיס למתן החזר הוצאות שהוצאות על ידם במסגרת העתירה, את הסמכות המוקנית מכוח תקנה 513(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. תקנה זו כלל איננה רלבנטית לעניין שבפני.

התקנה קובעת לאמור:

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט בלי לפרש את סכומן , יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט הוראה אחרת:

(1)...."

(ההדגשה שלי מ.א.)

הנה כי כן, דורשת התקנה כי בית המשפט או הרשם יטיל הוצאות מבלי לפרש את סכומן. במקרה הנדון, פירש בית המשפט וקבע את גובה ההוצאות. לפיכך, התקנה הנדונה אינה חלה כלל בענייננו.

תוצאה זו עולה בקנה אחד עם ההגיון והשכל הישר. משקבע בית המשפט את גובה ההוצאות הראוי לדעתו במקרה זה, אות הוא כי העותרים אינם זכאים לקבל הוצאות אחרות, במקרה זה הוצאות ריאליות, שהוציאו לצורך העתירה.

אשר לבקשה לתוספת מע"מ על החיוב בהוצאות משפט. גם במקרה זה דינה של הבקשה להידחות.

תקנה 512(ג) קובעת כדלהלן:

"פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך-דין לפי תקנת משנה (א) יווסף לסכום שנקבע כאמור, סכום השווה למס ערך מוסף ששולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת;..."

(ההדגשה שלי - מ.א.)

הנה כי כן, עניינה של התקנה הנדונה איננו בתוספת מע"מ על הוצאות משפט על אלא שכר טרחת עורך-דין. יודגש כי תקנה 512(א) אליה מפנה התקנה הנדונה, מבחינה היטב בין שכר טרחת עורך-דין לבין הוצאות משפט, בקובעה:

"קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לעניין שכר טרחת עורך-דין והן לעניין הוצאות משפט, כל אחד מהם

בנפרד בסכום כולל..."

מהאמור לעיל יוצא איפוא כי קיימת הבחנה בין שכר טרחה לבין הוצאות משפט.

משנפסקו לעותרים הוצאות משפט (ולא שכר טרחת עורך-דין - בנפרד - כמצוות התקנה האמורה) יוצא שלאור תקנה 512(ד) לתקנות, הם אינם זכאים כי על סכום זה יתווסף אף מע"מ כחוק.

בשולי הדברים, יוער כי מאחר ותגובתו של משיב 3 - הסתדרות לרפואת שיניים בישראל כלל לא נתבקשה על ידי לבקשה, לא נראה לי בנסיבות אלה, לחייב את העותרים בהוצאות לעניין בקשה זו.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.