בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2080/98
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' דורנר
העותר : עבד-ג'ליל יוסף
נגד
המשיב : שרות בתי הסוהר
עתירה למתן צו על-תנאי
פסק דין
העותר הינו אזרח סוריה, אשר נכנס לישראל שלא כדין, הורשע בריגול עבור המודיעין הסורי ונידון לארבע שנות מאסר. תקופת מאסרו של העותר הסתיימה בתאריך 24.2.98, אך הוא עדיין מוחזק במעצר בבית הכלא בבאר-שבע.
בעתירתו טען העותר כנגד אי שחרורו מהכלא, חרף העובדה כי סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו, זאת מבלי שידע את הסיבות להחזקתו בכלא ומתי הוא עתיד להשתחרר.
בתגובת באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה צויין כי בתאריך 13.1.98 הוציא מנהל מינהל האוכלוסין צו גירוש כנגד העותר, מכוח סעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: חוק הכניסה), וכי העותר מוחזק עתה במעצר, מכוח סעיף 13(ג) לחוק הכניסה, המעניק סמכות לעצור את מי שניתן עליו צו גירוש, עד לגירושו מן הארץ. ההחלטה שלא לשחרר את העותר ממעצר עד לגירושו מהארץ, ניתנה בשל הסכנה הבטחונית הנשקפת מהעותר. כן צויין בתגובה כי גירושו של העותר לארץ מוצאו אושר על-ידי הגורמים המוסמכים וכי במידה שסוריה תגלה נכונות לקלוט את העותר, יקבע תוך זמן קצר המועד לגירוש העותר, והעותר יגורש.
האמור לעיל מבהיר את הסיבות להחזקתו של העותר במעצר לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו, ובכך מהווה תשובה מספקת לטענות העותר. מעל הדרוש נוסיף, כי אם התכוון העותר להפנות טענותיו גם כנגד צו הגירוש עצמו, כי אז עליו לפנות לשר הפנים, לשם קבלת הכרעתו הסופית בענין, כאמור בסעיף 16(ב) לחוק הכניסה.
על-יסוד האמור לעיל אנו דוחים את העתירה על הסף.
ניתן היום, כו' בניסן תשנ"ח (22.4.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98020800.
L03