בג"ץ 2093/12 לובוביי מטטוב נ. משרד הפנים

השופט צ' זילברטל:

עניינה של העתירה בבקשת העותרים, אחות ואח, כי לעותר 2 - אזרח אוזבקיסטאן - תוענק אשרת עלייה. העתירה הוגשה במקורה על-ידי אחות העותר 2, העותרת 1, ובהחלטתי מיום 4.7.2012 צורף העותר 2, מר אילה בבייב, כעותר נוסף.

1.

כעולה מן העתירה, העותרת עלתה ארצה בשנת 1990 יחד בני משפחה נוספים, ואילו אחיה - העותר - נותר באוזבקיסטאן. נטען, כי העותרת פנתה מספר פעמים למשרד הפנים בבקשה ליתן לאחיה אשרת כניסת למדינת ישראל. בתשובת משרד הפנים מיום 18.9.2011 נמסר לעותרת, כי באפשרות העותר להיכנס ארצה באשרת תייר או לפנות לשגרירות במקום מגוריו ולבקש אשרת עלייה. לעתירה צורף מכתבו של שגריר ישראל באוזבקיסטן לעותרת, לפיה בקשת אחיה סורבה בעבר ממגוון סיבות "ביניהן הרשעה ברצח ועבירות פליליות נוספות לאורך השנים" עוד נכתב כי "לאור כל הנתונים בתיק לא ניתן לשנות את ההחלטה אשר התקבלה ע"פ חוק השבות". בעתירה ובהודעות מאוחרות שהגישו העותרים נטען, כי העותר אכן נשפט בתקופת המשטר הסובייטי, אך הרקע למאסרו היתה הודאת שווא שמסר לרשויות. עם זאת נטען, כי "משרד הפנים של אוזבקיסטן ביטל ב-2008 את כל ההרשעות האלה". לעתירה צורף גם מסמך התומך, לכאורה, בטענה זו.

2.

בתגובתו המקדמית טען המשיב, כי אף שבידיו מסמכים המאפשרים לו להגיב לעתירה לגופה, אין הוא מוצא לנכון לעשות כן, מחשש לפגיעה בצנעת הפרט של מר בבייב, שאינו צד לעתירה. כאמור, בעקבות הודעתו מיום 24.6.2012, צורף מר בבייב לעתירה. לאחר בקשות אורכה נוספות מצדו של המשיב, הוגשה תגובתו המשלימה לעתירה ביום 23.7.2012. בתגובה נטען, בין היתר, כי העותר אכן הגיש מספר בקשות לקבלת אשרת עולה, אך אלה נדחו מסיבות שונות, ובין היתר, בגין אי הגשת כל המסמכים הנדרשים בנוגע להרשעותיו הפליליות. עוד נמסר, כי העותר גם הודה בעבר שבבקשותיו מסר מידע שגוי בכל הנוגע לזהות רעייתו. מן התגובה עולה גם, כי במקביל המשיכה העותרת לפנות לגורמים שונים בנוגע לבקשת אחיה, וביום 9.11.2009 נענתה על-ידי יועץ שר החוץ:

"עפ"י הנתונים שברשותם הנ"ל [העותר - צ.ז] לא נשפט פעם אחת בצעירותו על רקע אנטישמי כפי שצוין במכתבך, אלה [כך במקור] נשפט מספר פעמים כולל בגין רצח וריצה מאסרים ממושכים בכלא. בשנת 2003 מכר מסמכיו והעלה למדינת ישראל אישה בנישואים פיקטיביים. על כל אלה סורב ... אין ביכולתנו לשנות את ההחלטה אשר התקבלה בהתאם לחוק השבות".

לגופם של דברים נטען, כי אף שעל-פי דתו זכאי העותר לקבלת אשרת עלייה לפי חוק השבות, התש"י - 1950, לשר הפנים מוקנית סמכות לסרב ליתן אשרת עלייה למבקש שהוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור" (סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות). נטען, כי כעולה מפניות העותר בעבר, מאישור משרד הפנים באוזבקיסטן וממידע שמסר העותר לידי נתיב - לעותר עבר פלילי, ועל כן על שר הפנים לבחון אם יש בעבר זה כדי לסכן את שלום הציבור. לשם כך, נדרש העותר להמציא למשיב מסמכים כגון הכרעות וגזרי הדין בעניינו ומידע על החוק האוזבקי בשנים הרלבנטיות, כשהם מאומתים כדין, ומתורגמים תרגום נוטריוני, אך העותר לא סיפק מסמכים אלה. הוסבר גם, כי נוכח הראיות המנהליות המשמעותיות בנוגע לעברו הפלילי של העותר - אין די במסמך שצורף לעתירה, לפיו, לכאורה נמחקו הרשעותיו של העותר. מכאן טענת המשיב, כי על מנת שתתקבל החלטה סופית בבקשת העותר, עליו להמציא למשיב מסמכים רשמיים מתורגמים ומאומתים כדין, המבהירים את פרטי העבירות בהן הורשע והמצב המשפטי בנוגע לכך.

4.

משמעות האמור בתגובת המשיב היא, שככל שהעותר יגיש את כל המסמכים הנזכרים בפסקה 20 לתגובת המשיב, כשהם מאומתים ומתורגמים כדין – תבחן בקשתו מחדש על-ידי המשיב ותתקבל החלטה בהתאם. נראה, אם כן, שהעתירה מיצתה עצמה ואין מקום להותירה על כנה. כמובן, שככל שההחלטה החדשה שתתקבל לא תהיה לשביעות רצונם של העותרים, תעמוד להם האפשרות להשיג עליה. יצוין, כי מן העתירה והתגובות לה עולה, שהחלטות קודמות בעניינו של העותר התקבלו ללא שהיו בידי המשיב המסמכים המתאימים. נראה, כי היה מקום להעמיד את העותר על כך שלא הוגשו על ידו כל המסמכים הדרושים לבחינה מקיפה של הבקשה, ולא היה נכון להסתפק בדחייתה מבלי שהוא הועמד על הצורך בהגשת מסמכים נוספים. על רקע זה, ונוכח האמור בעתירה בנוגע למצבם הבריאותי של העותרים, מן הראוי שמיום שיוגשו מסמכי העותר, כנדרש, תטופל בקשתו בתוך זמן סביר.

מכל מקום, על-פי מצב הדברים הנוכחי, לא נוכל להיענות לעתירה. העתירה נדחית, אפוא, בכפוף לאמור לעיל בדבר הצורך לזרז את הטיפול בפניית העותר, ככל שזו תיעשה בצירוף כל המסמכים שנדרשו. אין צו להוצאות.