בג"ץ 2096/10 אמאני מוחמד לוטפי ג'רמה נ. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית

לפניי בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות; הבקשה הוגשה בד-בבד עם בקשת העותרים למחוק את העתירה שהגישו לצו Habeas Corpus . עניינה של העתירה, שהוגשה ביום 15.3.2010, במתן הודעה למשפחתה של העותרת 1 – שנעצרה על-ידי כוחות הביטחון בתאריך 14.3.2010 – על דבר מעצרה ועל מקום המעצר. בעתירה נטען בין היתר כי במהלך 36 השעות מאז המעצר נעשו ניסיונות לאתר את העותרת, תוך פנייה לגורמים הרלבנטיים, אולם הניסיונות לא צלחו וממרכז השליטה שבמפקדת המשיב 2 נמסר כי העותרת 1 אינה רשומה כעצורה.

ביום הגשת העתירה ניתנה החלטה שהורתה למשיבים להגיש תגובה מקדמית עד לשעה 18:30. המשיבים ציינו בתגובתם כי העותרת מצויה בבית המעצר ב"מגרש הרוסים". לאור הודעה זו נתבקשו העותרים להודיע עד לתאריך 16.3.2010 אם הם עומדים על העתירה. ביום 16.3.2010 ביקשו העותרים למחוק את העתירה. בבקשה זו נכתב כי בבוקרו של יום נעשתה בדיקה והתברר כי העותרת עדיין אינה רשומה במערכת של שירות בתי הסוהר. עניין זה הובא לידיעת נציגת המשיבים, וכעבור זמן קצר מסרה זו האחרונה לבא-כוח העותרים כי העותרת רשומה במערכת. לפי האמור בבקשת המחיקה, "לא עלה בידי ב"כ המשיבים לומר מתי בוצע הרישום". בא-כוח העותרים אכן בדק ומצא שהעותרת רשומה במערכת.

על רקע זה הוגשה כאמור ביום 16.3.2010 הבקשה למחוק את העתירה, ובצמוד לה הבקשה לפסיקת הוצאות. נטען, כי החובה לרשום את דבר מעצרה של העותרת 1 לא קוימה במקרה זה, ועל כן הגשת העתירה הייתה מוצדקת. עוד נטען כי עובר להגשת העתירה מיצו העותרים את ההליכים כנדרש, כי לא היה שיהוי בפנייתם לבית המשפט וכי הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד המבוקש. העותרים ציינו כי המקרה הנוכחי אינו מקרה יחיד, וכי למרות ההוראות החלות בסוגיה הנדונה והפסיקה שניתנה בעבר, נראה כי המשיבים "לא הפנימו את החשיבות הרבה שמייחס בית המשפט הנכבד לחובת ההודעה והרישום של מעצרו של אדם". המשיבים הותירו את פסיקת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשו להביא בחשבון את העובדה שבתאריך 14.3.2010 נמסרה לבת משפחה של העותרת 1 הודעה על המעצר, כמו-גם על החזקתה במגרש הרוסים ועל זכותה לייצוג. המשיבים ציינו כי פרטיה של העותרת הוקלדו מיד עם קבלתה בבית המעצר, אולם ככל הנראה הפרטים לא הופיעו במערכת המרכזית בשל תקלה; תקלה זו, כך הובהר, תוקנה מייד כשנתגלתה. במישור הכללי הבהירו המשיבים כי אמנם בעבר אירעו תקלות בכל הנוגע להקלדת פרטי עצורים במערכת הממוחשבת, אך מאז נערכה עבודת מטה מקיפה והנהלים רועננו, עוגנו והופנמו.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי יש בסיס מספיק לחיוב בהוצאות. המשיבים אינם חולקים על טענות העותרים במישור הפרטני – הן מבחינת הצידוק בהגשת העתירה, הן מבחינת מיצוי ההליכים והיעדר השיהוי, הן מבחינת תרומתה של העתירה לפתרון העניין ולקבלת הסעד. אשר לשיעור ההוצאות, יש להתחשב בכך שמדובר בעתירה שאינה מורכבת, ובכך שעניינה של העותרת נפתר תוך זמן קצר מבלי שהיה צורך בהתייצבות לדיון ובהגשת כתבי בי דין נוספים. בשים לב לשיקולים אלה ולכלל נסיבות העניין, יחויבו המשיבים לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.