בג"ץ 2097/18 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

השופט נ' הנדל:

1.

בעתירה שלפני מבקש העותר – תושב האזור – להורות למשיב להעניק לו "אישור שהיה בישראל", נוכח הסכנה הנשקפת לו על רקע "חשד של שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון". לטענת העותר, הוא פנה בעבר "כמה פעמים לקצין המאוימים [...] אולם הקצין לא היה מוכן לקבל אותו", ומכאן העתירה.

מנגד, המשיב סבור כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, ובשל היותה מוקדמת. הוא מציין שהעותר מעולם לא פנה אל הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים ) בבקשה להסדרת מעמדו – ומכאן שגם לא התקבלה לגביו החלטה שניתן להעמיד לביקורת שיפוטית. לדבריו, לא נמצא תיעוד לפניות של העותר לקצין המאוימים, ובכל מקרה אין בפניות כאלה כדי לשנות את התמונה – שכן הקצין מוסמך להעניק סעד זמני רק כאשר מתנהל הליך בפני ועדת המאוימים עצמה. מעבר לכך, יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל אופייה הכללי, הלקוני ונטול האסמכתאות, שאינו מאפשר לברר את טענת המאוימות הניצבת בבסיסה. "למעלה מן הצורך", התייחס המשיב לגופם של דברים, ומסר כי גורמי הביטחון שעיינו בעתירה לא מצאו בסיס להגדרת העותר כמאוים – ולעומת זאת, הצביעו על הסיכון הביטחוני הנשקף מהמשך שהותו בישראל.

2.

דין העתירה להידחות על הסף מן הטעמים עליהם עמדו המשיבים. העותר אף אינו מתיימר לטעון כי פנה לוועדת המאוימים – המשמשת כגורם המייעץ לבעל הסמכות (בג"ץ 9482/11 פלוני נ' שר הפנים , פסקה לח (7.1.2013)) – עובר להגשת העתירה, ומכאן שמדובר בעתירה מוקדמת שהוגשה בטרם מוצה ההליך המינהלי. ודוקו, הפנייה לקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור אינה מהווה חלופה להגשת בקשה מתאימה לוועדה, שהרי תפקידו של הקצין מתמצה, בהקשר זה, במתן סעד זמני למבקשים שבקשותיהם תלויות ועומדת בפני הוועדה (בג"ץ 7439/14 דבאבסה נ' משרד הפנים , פסקה ה (20.11.2014)).

למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם אם העותר פנה בשלב כזה או אחר לוועדת המאוימים – אף שטענה כזו כלל לא הושמעה – אין בכך משום מיצוי הליכים, שהרי לא הוצג בפנינו כל ניסיון להתחקות אחר גורלה של הבקשה, ולוודא כי התקבלה.

3.

כפי שטוען המשיב, סילוק העתירה על הסף מתחייב גם מן התשתית העובדתית הרעועה שהיא פורשת, ומאופיין הכוללני ונטול האסמכתאות של טענות העותר. אין בעתירה פירוט מינימלי לגבי נסיבות האירועים המוזכרים בה – לרבות עיתוי מעצר העותר – והיא אינה נתמכת בתיעוד ממשי. הפרחת טענות כלליות בדבר האיום הנשקף לעותר אינה מאפשרת בירור, ואינה מניחה כל תשתית לדיון בעתירה.

3.

מן הטעמים האמורים, העתירה נדחית על הסף. הסעד הארעי שניתן לעותר בהחלטות מן התאריכים 13.3.2018 ו-9.5.2018 יעמוד על כנו עוד שבועיים ימים – על מנת לאפשר לעותר לכלכל את צעדיו, ולפנות לגורמים המתאימים. אין צו להוצאות.