החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2102/96 יוסף אלמצרי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · קבילות הודאה וראיות לרצחערעור פלילי על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב שהרשיע בקשירת קשר לביצוע פשע וברצח

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה ברצח ומאסר עולם, שהתבססה על הודאת המערער. נקבע כי ההודאה נמסרה מרצון חופשי, וכי פרטים מוכמנים שמסר ושקרים בגרסתו מחזקים אותה. בריחתו של השותף אינה מעמידה בספק סביר את אחריות המערער.

העובדות

המערער והשותף נעצרו במחסום לאחר רצח, נמצא אקדח ברכב והשניים הודו והפנו זה לזה אצבע. המערער הוביל את החוקרים אל הגופה ומסר פרטים מוכמנים על הירי. בית המשפט המחוזי העדיף את ההודאה על פני גרסתו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל את טענת המערער כי הודאתו הושגה באלימות ואיומים ואינה קבילה?
  2. 2.האם יש להעדיף את גרסת ההודאה על פני גרסת המערער לפיה מאהר הוא היורה?
  3. 3.האם בריחתו של מאהר מעמידה בספק את אחריות המערער לרצח?

הלכות

  1. 1

    הודאה שנמסרה חופשית ומרצון ללא אלימות או איומים קבילה, וערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות מהימנות העדים במשפט זוטא

    ״ובית המשפט הגיע לכלל מסקנה, שאין לו כל סיבה לפקפק במהימנותם המוצקה של עדים אלה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    ידיעת פרטים מוכמנים הידועים רק ליורה, וסימני ירי ושקרים מהותיים, מהווים ראיות התומכות בהודאה

    ״לגירסת ההודייה נמצא בחומר הראיה דבר מה מספיק לביסוס הרשעה על פיה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    בריחתו של שותף לא מקימה ספק סביר באחריות הנאשם המודה, והיא מציבה לצידה את אחריותו של השותף

    ״אין היא מקימה ספק באחריותו של המערער. לכל היותר, מציבה היא לצידה של אחריותו של המערער גם את אחריותו מאהר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הודאה
  • משפט זוטא
  • רצח
  • ידיעת פרטים מוכמנים
  • ספק סביר
  • קשירת קשר לביצוע פשע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 2102/96

בפני: כבוד השופט י' קדמי

כבוד השופט י' טירקל

כבוד השופט ח' אריאל

המערער : יוסף אלמצרי

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 25.1.96 בת.פ. 82.95

שניתן על ידי כבוד השופטים: א' סטרשנוב;

ז' המר; ש' טימן

תאריך הישיבה:

כ"ג באלול תשנ"ח (14.9.1998)

בשם

המערער : עו"ד לוי משה

בשם

המשיב ה: עו"ד אריה פטר

פסק-דין

השופט י' קדמי:

1.ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 82/95) לפיו הורשע המערער בקשירת קשר לביצוע פשע וברצח ונדון למאסר עולם.

הרשעתו של המערער מבוססת על הודיה שמסר סמוך לאחר המעשה, לפיה: המית את המנוח ביריות אקדח - כשעמו חברו מאהר - על מנת לשדוד ממנו את אקדחו. ההודייה נתקבלה כראיה לאחר שכל טענותיו של המערער כנגד קבילותה - נקיטה באמצעי אלימות קשים והחתמה על החלק - נדחו; ולצד ההודייה נמצא בחומר הראיה "דבר מה" למכביר, לרבות שיחזור מצולם שבוצע בעת ההצבעה על הגופה.

המערער ושותפו למעשה הרצח, מאהר - שנמלט במהלך החקירה אל שטח האוטונומיה - נעצרו מייד לאחר הרצח לבקורת במחסום משטרתי שגרתי; ומשנמצאו עליהם כתמי דם והתנהגותם עוררה חשד, נערך חיפוש ברכב שבו נסעו השניים ונמצא אקדח. בנסיבות אלו תוחקרו השניים והודו בהתרחשות הרצח, כשכל אחד מהם מצביע על חברו כעל מי שירה במנוח. מאהר נתבקש להוביל את החוקרים אל הגופה אך לא הצליח בכך והמערער הציע את עצמו במקום מאהר. המערער הוביל את החוקרים אל גופת המנוח, כשהוא מגלה רמת היכרות של המקום שאינה מתיישבת עם טענתו כי ישן במכונית כאשר נסע עם מאהר והמנוח למקום שבו בוצע הרצח. זאת ועוד, במסגרת חקירתו, ידע המערער למסור לחוקרים את מספר הקליעים שירה במנוח, את מיקום פגיעתם ואת הטווח שממנו נורו היריות, לרבות היריה הקטלנית. פרטים אלה מהווים על פי טיבם פרטים "מוכמנים", הידועים, ככלל, רק ליורה; ולידיעתם - כידוע - משמעות ראייתית לחובת היודע.

במהלך הדיון - לאחר שבמשפט זוטא נמצאה הודייתו ברצח קבילה - חזר המערער אל הגירסה שהציג בעת שהוא ומאהר נעצרו במחסום, לפיה מאהר היה זה שירה במנוח, כאשר הוא ישן בארגז הרכב ואינו מעורב ברצח. לשיטתו של המערער, בריחתו של מאהר לשטח האוטונומיה, מלמדת בעליל שאכן כך היו פני הדברים. טענה זו נדחתה כבלתי מהימנה וגירסת ההודייה הועדפה על פניה.

2.שני ראשים לטיעונו של ב"כ המערער כנגד הרשעת שולחו: האחד - שהיה מקום להנות את המערער מן הספק, שמא הודאתו הוצלה מפיו שלא מרצונו הטוב והחופשי; והשני - והוא עיקר-כי אין ליתן להודיה משקל כלשהו, בהתחשב בכך שבריחתו של מאהר - להבדיל מן המערער שנשאר והמתין למשפט - מצביעה על תחושת האשמה שקיננה אצל מאהר; ומכל מקום מעמידה בספק את זהותו של היורה.

לא נוכל להיעתר לב"כ המערער. במהלך משפט הזוטא שהתקיים לבירור טעמי ההתנגדות לקבילות ההודייה - שהתמקדו בנקיטה באלימות ובאיומים לרבות החתמת המערער על הודאה שלא ניתנה כלל-העידו אנשי המשטרה הנוגעים בדבר;

ובית המשפט הגיע לכלל מסקנה, שאין לו "כל סיבה לפקפק במהימנותם המוצקה של עדים אלה", לפיה ההודאה נרשמה מפי המערער והיא נמסרה על ידו חופשית ומרצון, ללא נקיטה באלימות או באיומים מצידם. מאידך גיסא, התרשם בית המשפט כי המערער שיקר שעה שהעיד על היחס האלים שגילו כלפיו החוקרים. עיינו בחומר שבא בפנינו בסוגיה זו ולא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט בדבר קבילות ההודייה.

גם דינה של הטענה לפיה היה על בית המשפט לקבל את הגירסה שהציג המערער בעדותו להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את גירסת ההודייה כנגד הגירסה שהציג המערער במהלך עדותו, לפיה מאהר היה היורה; ודחה את האחרונה, כשהוא מכנה אותה: "גירסתו הנפתלת, החמקמקה והכוזבת עד מאוד". בחנו את הנמקתו של בית המשפט המחוזי להעדפת גירסת ההודייה על פני הגירסה שהציג המערער בעדותו בבית המשפט; ולא מצאנו עילה כלשהי המצדיקה התערבות במסקנה שאליה הגיע בנושא זה.

לגירסת ההודייה נמצא בחומר הראיה "דבר מה" מספיק לביסוס הרשעה על פיה, ובין היתר: בסימני הירי שנמצאו אצל המערער סמוך לאחר המעשה, בידיעת הפרטים המוכמנים שצוינו לעיל ובשקרים המהותיים בהם נכשל.

בנסיבות אלו, בריחתו של מאהר אינה מסייעת למערער; ואין בה, כפי שטוען הסניגור, כדי להעמיד בספק סביר את אחריותו לרצח כמתחייב מהודייתו. גם אם ניתן ללמוד מבריחתו של מאהר על תחושת אחריות לביצוע הרצח; אין היא מקימה ספק באחריותו של המערער. לכל היותר, מציבה היא לצידה של אחריותו של המערער גם את אחריותו מאהר.

לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט י' טירקל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ח' אריאל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק דינו של השופט קדמי

ניתן היום, ח' בתשרי

תשנ"ט (28.9.1998).

ש ו פ ט ש ו

פ ט ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

96021020.

H04

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 2102/96

הלכות

  1. 1הודאה שנמסרה חופשית ומרצון ללא אלימות או איומים קבילה, וערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות מהימנות העדים במשפט זוטא
  2. 2ידיעת פרטים מוכמנים הידועים רק ליורה, וסימני ירי ושקרים מהותיים, מהווים ראיות התומכות בהודאה
  3. 3בריחתו של שותף לא מקימה ספק סביר באחריות הנאשם המודה, והיא מציבה לצידה את אחריותו של השותף