החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2109/10 מרוות שוויקי נ. משרד הפנים סניף מזרח ירושלים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הוצאות בעתירה שנמחקה בהסכמה בעניין התאזרחותבקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה בהסכמת הצדדים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה לחיוב המדינה בהוצאות לאחר מחיקת עתירת התאזרחות בהסכמה, לאחר שהמשיב אישר את הבקשה. נקבע כי החזקה שהעתירה הייתה מוצדקת נסתרה, שכן לא הוכח שהעותרת ויתרה על אזרחותה הירדנית לפני הגשת העתירה, והסעד ניתן לפנים משורת הדין. בקשת השבת האגרה התקבלה.

העובדות

לאחר הגשת העתירה אישר המשיב את בקשת העותרים להתאזרחות, ובכך נתקבל הסעד המבוקש. המשיב ויתר לעותרת על דרישת ידיעת השפה העברית לפי שיקול דעתו, לפנים משורת הדין. לא נטען לאי מיצוי הליכים או לשיהוי בהגשת העתירה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המדינה בהוצאות העותרים לאחר מחיקת עתירה בהסכמה, כאשר הסעד ניתן לפנים משורת הדין?

הלכות

  1. 1

    כאשר נמחקת עתירה לאחר שהרשות נתנה את הסעד המבוקש, קמה חזקה ניתנת לסתירה כי העתירה הייתה מוצדקת, והנטל לסתור אותה עובר לרשות.

    ״במצב דברים זה, קמה לשיטתי חזקה ניתנת לסתירה לפיה העתירה היתה מוצדקת מלכתחילה, והנטל לסתור חזקה זו עובר למדינה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר הסעד ניתן לפנים משורת הדין ולא הייתה ידועה לרשות נכונות העותרת מראש, אין לחייב את המדינה בהוצאות, והבקשה להשבת האגרה מתקבלת.

    ״בהתחשב בעובדה שאין אנדקציה בכתוּבים לכך שנכונותה של העותרת לוותר על אזרחותה הירדנית, היתה ידועה למשיב טרם הגשת העתירה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • הסכמת הצדדים
  • חזקה ניתנת לסתירה
  • לפנים משורת הדין
  • התאזרחות
  • השבת אגרה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

2109/10 - ה'

בפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח

העותרים:

1. מרוות שוויקי

2. אנס שוויקי

3. אינאס שוויקי

4. מרואה שוויקי

5. אחמד שוויקי

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים סניף מזרח ירושלים

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים לאחר שעתירתם נמחקה בהסכמת הצדדים. לאחר שעיינתי בבקשת העותרים ובתגובת המשיב המתנגד לבקשה, ולאחר שבחנתי את החומר שצורף לתיק, באתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

אמת, העותרים זכו לסעד לו עתרוּ, שכן לאחר הגשת העתירה אישר המשיב את בקשת העותרים להתאזרחות. אין טענה בדבר אי מיצוי הליכים או שיהוי בהגשת העתירה. במצב דברים זה, קמה לשיטתי חזקה ניתנת לסתירה לפיה העתירה היתה מוצדקת מלכתחילה, והנטל לסתור חזקה זו עובר למדינה (ראו: בג"צ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים , פס' 5 (טרם פורסם, 21.4.2010)).

בנסיבות העניין שוכנעתי כי עלה בידי המדינה לסתור את החזקה האמורה. עיון בהתכתבויות של בא-כוח העותרים עם המשיב טרם הגשת העתירה מעלה כי אין אינדיקציה בכתוּבים לטענה לפיה העותרת הסכימה לוותר על אזרחותה הירדנית טרם הגשת העתירה. בתגובתו הבהיר בא-כוח המשיב כי רק עם הגשת העתירה התברר לראשונה כי העותרת מוכנה לוותר על אזרחותה הירדנית. בהתחשב בכך, הסכים המשיב בהתאם לשיקול-הדעת המסור בידיו לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: החוק ), לוותר בעניינה של העותרת על הדרישה הנוספת הקבועה בסעיף 5 לחוק, לידיעת-מה של השפה העברית. בעקבות כך, נתקבלה בקשת העותרים להתאזרחותם. בא-כוח המשיב הדגיש בתגובתו כי הפטור שניתן לעותרת מהדרישה לידיעת-מה של השפה העברית ניתן לה לפנים משורת הדין , שכן אופן הגשת הבקשה להתאזרחות מטעם העותרת בסמיכות זמנים להתאזרחות בעלה, לא תאם את הרציונאל שבבסיס סעיף 7 לחוק והיה בו לכאורה כדי ליצור מסלול עוקף לדרישות הקבועות בסעיף 5 לחוק.

בהתחשב בעובדה שאין אנדקציה בכתוּבים לכך שנכונותה של העותרת לוותר על אזרחותה הירדנית, היתה ידועה למשיב טרם הגשת העתירה; ובהתחשב בכך שהסעד המבוקש ניתן לעותרים לפנים משורת הדין כמבואר בתגובת בא-כוח המשיב; לא מצאתי לחייב את המדינה בהוצאות כפי שביקשו העותרים (ראו והשוו: בג"צ 2196/07 ערנדס נ' משרד הפנים (לא פורסם, 24.12.2008)). אשר על כן, הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית. עם זאת, מתקבלת הבקשה להשבת האגרה, וזו תושב לעותרים בניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007.

ניתנה היום, י"ח באב

תש"ע (29.7.2010).

דנה כהן-לקח, שופטת

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1כאשר נמחקת עתירה לאחר שהרשות נתנה את הסעד המבוקש, קמה חזקה ניתנת לסתירה כי העתירה הייתה מוצדקת, והנטל לסתור אותה עובר לרשות.
  2. 2כאשר הסעד ניתן לפנים משורת הדין ולא הייתה ידועה לרשות נכונות העותרת מראש, אין לחייב את המדינה בהוצאות, והבקשה להשבת האגרה מתקבלת.