בג"ץ 2119/97שלגומט בע"מ נ. קרן מחקרים רפואים ופיתוח תשתית למען המרכז הרפ

המבקשות הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי כנגד תוקפן של החלטת המשיבים 1 ו2- לבחור במשיבה 3 כזוכה במכרז להצבת מכונות אוטומטיות למזון ומשקאות בבית חולים אסף הרופא. לטענת המבקשות החלטת המשיבות שלא לבחור בהצעתם כזוכה במכרז פסולה בהיותה נגועה בחוסר סבירות קיצוני. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את הבקשה. בפסק דינו קבע כבוד השופט קלינג כי אין כל פגם בהחלטת המשיבות.

על החלטה זו הגישו המבקשות ערעור לבית משפט זה. כעת, בעוד ערעורם תלוי ועומד בפני בית המשפט הן עותרות בבקשה לחדש את הצו הזמני שניתן על ידי בית המשפט קמא, האוסר על המשיבים 1 ו2- לפנות את המכונות של המבקשות מבית החולים, מכונות שהוצבו בבית החולים במשך 20 השנים האחרונות. לטענתן, אם הן תזכינה בערעורן יהא זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו, שכן פינוי מכונותיהן מבית החולים עלול להביא להתמוטטותן הכלכלית. לטענתן, נזק דומה לא יתרחש למשיבה 3 שכן המשיבה 3 טרם הציבה את מכונותיה בבית החולים. זאת ועוד, המשיבה 3, להבדיל מהמבקשות, הינה חברה גדולה ומבוססת שאין חשש לאיתנותה הפיננסית בעקבות החלטת הביניים. עוד טוענות המבקשות כי אם יבוטל הצו הזמני, יוצבו מכונותיה של המשיבה 3 על פי חוזה שיכרת עימה ואז תמנע האפשרות לערוך את המכרז מחדש כמבוקש בערעור.

דין הבקשה להדחות. הנזק הכספי שיגרם למבקשות אם ימנע מהן להמשיך בהפעלת מכונות הממכר בזמן שהערעור תלוי ועומד, אינו שונה לכאורה באופן משמעותי מהנזק הצפוי למשיבה 3 אם היא לא תוכל לממש את זכייתה במכרז למשך תקופה זו. אם המבקשות אינן יכולות לעמוד בנטל כלכלי זה, מי לידינו יתקע כי הן יוכלו לפצות את המשיבה אם הערעור ידחה. כידוע, לא בנקל יינתן למערער סעד זמני בערעור כאשר תביעתו בערכאה הראשונה נדחתה ולכן לכאורה היא אינה מבוססת. ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (1995, ש' לוין עורך), בעמ' 866. בנסיבות אלו, באין ראיות כי הנזק הצפוי למבקשות-המערערות אם תדחה בקשתן לסעד ביניים בערעור, אינו שונה משמעותית מהנזק הצפוי למשיבה 3 אם תתקבל הבקשה, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני שתעביר את הנזק מהמערערות למשיבה.

מאותה סיבה אין בהצעת המבקשות להבטיח את הנזק בערבויות כפי שהושתו עליהן בבית המשפט קמא כדי להצדיק היענות לבקשה. אם אכן די בערבויות אלו כדי להבטיח את נזקי המשיבה יש בכך כדי ללמד שהמבקשת יכולה לשאת בנזקי המשיבה 3 בתקופת הביניים, אולם יש בכך גם כדי ללמד שהמבקשות יכולות לשאת בנזקים אלו בעצמן. אם אין בערבויות כדי להבטיח את נזקי המשיבה 3, אין הצדקה - בשלב הערעור - להטיל על האחרונה לשאת בנזק בגינו היא לא תוכל לזכות בפיצוי היה והערעור ידחה.

גם לא שוכנעתי בטענתה של המערערת על פיה אם לא יינתן הסעד הזמני תוכל המשיבה 3 לכרות חוזה עם בית החולים באופן שלא יאפשר למבקשת להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורה. ברי שכל חוזה שיכרת בין המשיבות כפוף להכרעת בית המשפט בערעור. אם יסתבר כי ההתקשרות בין המשיבות 1 ו2- לבין המשיבה 3 נערכה בהתבסס על מכרז פסול - יוכל בית המשפט להכריז על בטלות התקשרות זו ועל השבת מכונותיהן של המבקשות לשירות בבית החולים. המשיבה 3 צורפה להליכים והיא כפופה להכרעת בית המשפט. לפיכך גם טענה זו אינה מלמדת כי הסעד הזמני דרוש כדי להבטיח את זכויותיהן של המבקשות אם יתקבל ערעורן.

לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.