בג"ץ 2129/03 קריסטינה בונדראה נ. שר הפנים

בפניי בקשה לחייב את המשיבים בהוצאות לאחר שהעתירה נמחקה לבקשת העותרים. אין מחלוקת, כי בעקבות הגשת העתירה ניתן לעותרת הסעד המבוקש בה. אין גם מחלוקת, כי לאחר הגשת העתירה נדרשה העותרת להשלים עניינים שונים בבקשתה, וכי בעקבות השלמות אלה נתקבלה בקשתה. מבחינה זו, לא הוכח כי בעת הגשת העתירה היא היתה מוצדקת, במובן זה שבאותה עת הרשות היתה חייבת להעתר למבוקש בעתירה. לכן, מבחינה זו אין מקום לפסיקת הוצאות. ברם, מן העובדות הנטענות בעתירה, כמו גם מבקשה מוסכמת שהוגשה על ידי המשיבים ביום 30.4.03, עולה סימן שאלה האם למעשה החלו המשיבים לטפל בעניין נשוא העתירה בטרם זו הוגשה. אכן, בבקשה המוסכמת הנ"ל צויין כי "משרד הפנים נכון יהא לבחון את הבקשה נשוא העתירה", היינו – ככל הנראה עד לאותו מועד טרם נבחנה הבקשה לגופה. עולה גם, כי לא ניתן מענה רשמי כלשהו לבקשת העותרת, אשר הוגשה באפריל 2002, עד להגשת העתירה במרץ 2003, וכי מכתב של ב"כ העותרת שנשלח בדצמבר 2002 אף הוא לא נענה עד להגשת העתירה. דומה, כי בהסברם של המשיבים בדבר הצורך לבחון את כנות הגיור אין כדי להסביר באופן מלא את העדרה של התייחסות רשמית, משך כשנה, לבקשת העותרת, ואת אי מתן התשובה למכתב בא כוחה. קשה להתעלם גם מכך, שזמן קצר לאחר הגשת העתירה השתנתה עמדת המשיבים, ועתה היו אלה נכונים להתייחס לבקשת העותרת לגופה, לבחון אותה, ואף נעתרו לה כעבור זמן לא רב. מבחינות אלה, נראה כי הגשת העתירה תרמה לקבלת הסעד המבוקש, וכי דרך הילוכם של המשיבים לא היתה חפה מליקויים שלא ניתן להם הסבר מספק.

במצב זה, נראה לי כי יש מקום לפסיקת הוצאות בהליך זה, ואני מחייב את המשיבים בהוצאות העותרים בסך של 6,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו.