בג"ץ 2139/14 מכללת שערי משפט נ. שר הפנים

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין :

א.

עתירה זו מסבה עצמה על הארנונה שעל העותרת, מכללה לא מתוקצבת, לשלם – והטענה המשפטית העיקרית היא אי סבירות קיצונית, נוכח השוואה למכללות בישובים סמוכים במרכז הארץ שהתעריפים לגביהן נמוכים יותר. המשיבה 3, עיריית הוד השרון, שאינה מקבלת מענק איזון, תומכת בעותרת. משיבי המדינה טוענים, ראשית, לשיהוי, שכן העתירה מסבה עצמה על כעשור אחורנית, ושנית, נטען כי הבסיס ההשוואתי שונה מן הנטען שכן בהשוואה לרשויות מקומיות בכלל נמצאת העותרת לעניין ארנונה ב"מקום טוב באמצע", גם אם יש חריגות מסוימות לכאן או לכאן. עוד נאמר, כי ישנו כיום מודל מופעל-סימולטור המאפשר השוואה טובה יותר תוך שכלול נתונים מלאים, ושלפיו בידי השרים לקבוע באופן ראוי יותר.

ב.

שוב אנו בקללת תעריפי הארנונה, ש"עם חכם ונבון" אינו מצליח להיפטר ממנה, וכאן מתווספים עוד רכיבים לטרוניה הרגילה בנושא שבפי בית משפט זה, האחד הוא העובדה שגם בסימולטור החדש נותר לכאורה הבסיס המעוות הישן, ועל כן אין מושג כדבעי הצדק החלוקתי, והשני הוא שבמקרה הספציפי הרשות המקומית תומכת בעותרת, כלומר, מתבקשת הפחתה ולא (כרגיל) העלאה, והשאלה אם אין הדבר נמצא בצורה זו או אחרת באוטונומיה של הרשות.

ג.

סבורים אנו, בסופו של יום, כי גם אילו היה בעתירה ממש לגופה, ואיננו נוטעים מסמרות, אין להיעתר לה בשל השיהוי הרב, שלגביו לא שוכנענו מתשובת העותרת. ועם זאת, לגופם של דברים, סבורים אנו כי בתשובת המדינה לא נשלמה מלאכתה. במבט צופה פני עתיד, לא יתכן שנושא פשוט יחסית כמו תעריפים למכללות לא מתוקצבות באיזור המרכז לא יאוחד בקירוב מירבי בצורה הוגנת, וההגינות היא יסוד מוסד, והבסיס ההיסטורי העקום אינו סיבה טובה לכך. לכן תיכבד המדינה ותאפשר למודל הסימולטורי שבנתה חשיפה לנוגעים בדבר ואפשרות להתיחסות, באופן שלקראת השנים הבאות תושג אותה האחדה, ולמצער האחדה בקירוב ולוא גם על יסוד השלכות רוחב כמופיע בפסיקה, וזכויות העותרת והרשות המקומית שמורות.

ד.

בנתון לכך נמחקת העתירה. אין צו להוצאות.