פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2139/14 מכללת שערי משפט נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה עסקה בתעריפי ארנונה של מכללה לא מתוקצבת והשוואתם למכללות בישובים סמוכים. בית המשפט קבע כי בשל השיהוי הרב אין להיעתר לעתירה, אך הורה למדינה לאפשר חשיפה והתייחסות למודל הסימולטורי שבנתה, במטרה לקדם אחידות הוגנת. העתירה נמחקה ללא צו הוצאות.

העובדות

העותרת היא מכללה לא מתוקצבת המשלמת ארנונה, והיא טוענת לאי סבירות קיצונית בהשוואה לתעריפים במכללות בישובים סמוכים במרכז הארץ. הרשות המקומית, שאינה מקבלת מענק איזון, תומכת בעתירה. המדינה טוענת לשיהוי ולכך שהבסיס ההשוואתי שונה, והזכירה מודל סימולטור חדש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל עתירה נגד תעריפי ארנונה של מכללה לא מתוקצבת בשל אי סבירות קיצונית בהשוואה למכללות בישובים סמוכים?
  2. 2.האם שיהוי רב מצדיק דחיית עתירה שמסבה עצמה על כעשור אחורנית?

הלכות

  1. 1

    שיהוי רב מצדיק דחיית העתירה, גם אם לגופה היה מקום לדון בה, ולכן אין להיעתר לה.

    ״סבורים אנו, בסופו של יום, כי גם אילו היה בעתירה ממש לגופה, ואיננו נוטעים מסמרות, אין להיעתר לה בשל השיהוי הרב״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הבסיס ההיסטורי העקום של התעריפים אינו סיבה מספקת לאי-אחידות, והמדינה נדרשת לאפשר חשיפה והתייחסות לנוגעים בדבר ולשאוף לאחידות בקירוב מירבי.

    ״וההגינות היא יסוד מוסד, והבסיס ההיסטורי העקום אינו סיבה טובה לכך״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ארנונה
  • מכללה לא מתוקצבת
  • תעריפי ארנונה
  • אי סבירות קיצונית
  • שיהוי
  • עתירה
  • צדק חלוקתי
  • מענק איזון
  • סימולטור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

2139/14

לפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט י' עמית

העותרת:

מכללת שערי משפט

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. שר האוצר

3. עיריית הוד השרון

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ"ט בתשרי התשע"ו

(12.10.2015)

בשם העותרת:

עו"ד עפר שפיר; עו"ד ליאת מרקוביץ

בשם המשיבים 2-1:

עו"ד רן רוזנברג

בשם משיבה 3:

עו"ד ירון סולברג; עו"ד שלומית גבע

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין :

א.

עתירה זו מסבה עצמה על הארנונה שעל העותרת, מכללה לא מתוקצבת, לשלם – והטענה המשפטית העיקרית היא אי סבירות קיצונית, נוכח השוואה למכללות בישובים סמוכים במרכז הארץ שהתעריפים לגביהן נמוכים יותר. המשיבה 3, עיריית הוד השרון, שאינה מקבלת מענק איזון, תומכת בעותרת. משיבי המדינה טוענים, ראשית, לשיהוי, שכן העתירה מסבה עצמה על כעשור אחורנית, ושנית, נטען כי הבסיס ההשוואתי שונה מן הנטען שכן בהשוואה לרשויות מקומיות בכלל נמצאת העותרת לעניין ארנונה ב"מקום טוב באמצע", גם אם יש חריגות מסוימות לכאן או לכאן. עוד נאמר, כי ישנו כיום מודל מופעל-סימולטור המאפשר השוואה טובה יותר תוך שכלול נתונים מלאים, ושלפיו בידי השרים לקבוע באופן ראוי יותר.

ב.

שוב אנו בקללת תעריפי הארנונה, ש"עם חכם ונבון" אינו מצליח להיפטר ממנה, וכאן מתווספים עוד רכיבים לטרוניה הרגילה בנושא שבפי בית משפט זה, האחד הוא העובדה שגם בסימולטור החדש נותר לכאורה הבסיס המעוות הישן, ועל כן אין מושג כדבעי הצדק החלוקתי, והשני הוא שבמקרה הספציפי הרשות המקומית תומכת בעותרת, כלומר, מתבקשת הפחתה ולא (כרגיל) העלאה, והשאלה אם אין הדבר נמצא בצורה זו או אחרת באוטונומיה של הרשות.

ג.

סבורים אנו, בסופו של יום, כי גם אילו היה בעתירה ממש לגופה, ואיננו נוטעים מסמרות, אין להיעתר לה בשל השיהוי הרב, שלגביו לא שוכנענו מתשובת העותרת. ועם זאת, לגופם של דברים, סבורים אנו כי בתשובת המדינה לא נשלמה מלאכתה. במבט צופה פני עתיד, לא יתכן שנושא פשוט יחסית כמו תעריפים למכללות לא מתוקצבות באיזור המרכז לא יאוחד בקירוב מירבי בצורה הוגנת, וההגינות היא יסוד מוסד, והבסיס ההיסטורי העקום אינו סיבה טובה לכך. לכן תיכבד המדינה ותאפשר למודל הסימולטורי שבנתה חשיפה לנוגעים בדבר ואפשרות להתיחסות, באופן שלקראת השנים הבאות תושג אותה האחדה, ולמצער האחדה בקירוב ולוא גם על יסוד השלכות רוחב כמופיע בפסיקה, וזכויות העותרת והרשות המקומית שמורות.

ד.

בנתון לכך נמחקת העתירה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט בתשרי התשע"ו (12.10.2015).

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1שיהוי רב מצדיק דחיית העתירה, גם אם לגופה היה מקום לדון בה, ולכן אין להיעתר לה.
  2. 2הבסיס ההיסטורי העקום של התעריפים אינו סיבה מספקת לאי-אחידות, והמדינה נדרשת לאפשר חשיפה והתייחסות לנוגעים בדבר ולשאוף לאחידות בקירוב מירבי.