בג"ץ 214/02הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל נ. הממונה הראשי על יחסי ה

העותרת חתמה ביום 18.7.01 על הסכם קיבוצי כללי עם המשיב 3 (להלן: ארגון המעבידים), הסכם שהוגש למשיב 1 (להלן: הממונה) לרישום, כנדרש על פי הוראת סעיף 10 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן:

חוק הסכמים קיבוציים). על הסכם זה הוגשה התנגדות מצד המשיבה 2 (להלן: ההסתדרות הכללית) שטענה כי העותרת אינה ארגון העובדים היציג כמשמעותו בסעיף 4 לחוק הסכמים קיבוציים, ועל כן אינה מוסמכת לחתום על הסכם קיבוצי עם המשיב 3.

בעתירתה טוענת העותרת טענות שונות כנגד אופן ניהול הליך הרישום בידי הממונה. כמו כן, טענה העותרת כנגד החלטתו של הממונה שלא למסור לידיה נתונים הנוגעים לשאלת היציגות; נתונים שנמסרו לו על ידי ההסתדרות הכללית בתנאי שלא ימסרו לעותרת. בנוסף ביקשה העותרת כי יוצא צו ביניים שימנע מהממונה לדון בהסכם הקיבוצי האמור או בכל הסכם קיבוצי אחר הנוגע לענף עובדי כוח האדם וזאת עד להכרעה בעתירה.

בתגובותיהם לעתירה טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף נוכח הוראת סעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) הקובע כי מחלוקות הכרוכות בהסכמים קיבוציים מצויות בגדר סמכותו של בית הדין הארצי לעבודה. כמו כן, טענו כי העתירה מוקדמת משהוגשה בטרם הושלם ההליך בפני הממונה. בתגובת המשיבה 2 הועלו אף טענות סף נוספות וכן טענות שונות כנגד העתירה לגופה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ולו מן הטעם שמקומה של המחלוקת בבית הדין לעבודה. בית הדין הוא הערכאה המוסמכת והמתאימה לבירור הנושאים העולים בעתירה ונוגעים להליך רישומו של הסכם קיבוצי. מכל מקום, נכונה גם טענת המשיבים כי העתירה היא מוקדמת באשר טרם נתקבלה החלטתו הסופית של הממונה. בשלב זה לא יראה בית משפט זה להתערב בהליכים תלויים ועומדים על יסוד העילות שהעלו העותרים.

אשר על כן, העתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים נדחית.