פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
2142/18
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד עמיר
רוזנבלט
בשם משיב 2:
עו"ד שרית
דמרי-דבוש
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1.
מונחת לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 31471-04-17, כב' השופטות ו' וירט-ליבנה , ל' גליקסמן , א' איטח , ונציגי הציבור ח' שחר ו צ' טבצ'ניק ), אשר דחתה את ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו ( ב"ל 60339-06-14, כב' השופט א' שגב ), בגדרו נדחה תביעתה להכיר בליקוי בגבה כתאונת עבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ).
רקע והליכים קודמים
2.
במוקד בקשה זו תורת המיקרוטראומה , אשר פותחה על ידי בתי הדין לעבודה. חוק הביטוח הלאומי מכיר בשתי קטגוריות של נפגעי עבודה: הנפגעים ב"תאונת עבודה" והלוקים ב"מחלת מקצוע". תורת המיקרוטראומה התפתחה כפרשנות מרחיבה לקטגוריה הראשונה, ומטרתה לאפשר מתן פיצוי גם למי שפגיעתו אינה נגרמה מתאונה אחת, אלא גם מהצטברות של פגיעות זעירות רבות אשר הובילו לנזק הסופי.
לעילת
המיקרוטראומה שלושה יסודות: תשתית עובדתית לביצוע תנועות חוזרות ונישנות ; קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני הנטען; וקביעה לפיה כל אחת מהתנועות המדוברת גרמה לפגיעה זעירה, ואותן פגיעות עולות לכדי ליקוי גופני. רק משהוכח היסוד הראשון – יעבור המקרה לעיוני של מומחה רפואי לבחינת שני היסודות הנוספים (ראו למשל, עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' נח
(22.12.14) (להלן: עניין נח ); עב"ל 45411-02-14 אבו קרינאת
נ' המוסד לביטוח לאומי (29.1.15)).
3.
בעניינו, העותרת הועסקה בקופת החולים בתחום הטיפול האלטרנטיבי בשתי משרות במקביל, לאורך כשתיים עשרה שנה. עקב מספר מחלות, שחלקן הוכרו על ידי משיב 2, בשנת 2013 היא הייתה מצויה באי כושר מוחלט. לטענת העותרת, היה מקום להכיר בליקוי בגבה כ"תאונת עבודה" במסגרת עילת המיקרוטראומה .
בית הדין האזורי לעבודה דחה את ערעור העותרת, בקובעו כי היסוד הראשון של העילה, תשתית עובדתית לביצוע תנועות חוזרות ונשנות, לא הוכח. הדיון התמקד בשתי פעולות שהעותרת ביצעה במסגרת תפקידה: הראשונה היא כיפוף גבה; והשנייה סיוע למטופלים הכרוך בהרמה. לגבי הפעולה הראשונה נקבע שמדובר ב תנוחות סטטיות, קבועות וממושכות, בניגוד ל תנועות ; ולגבי השנייה שלא הוכח שמדובר בתנועה חוזרת ונשנית. עוד הדגיש בית הדין האזורי כי לא די בעבודה פיזית קשה לצורך הכרה בעילת המיקרוטראומה .
ערעור העותרת על החלטת בית הדין האזורי נדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בנוגע לפעולה הראשונה, בית הדין הארצי הוסיף כי תנוחת כיפוף או רכינה איננה תנועה לצורך עילת המיקרוטראומה . בנוגע לפעולה השנייה, סיוע למטופלים הכרוך בהרמה, הוטעם כי לא הוכחה זהות בתנועה, וממילא היסוד של תכיפות ורצף אינו מתקיים.
דיון והכרעה
4.
כלל מושרש הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור בכל הנוגע להכרעות בתי הדין לענייני עבודה. זאת למעט במקרים חריגים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ישנה טעות משפטית מהותית בהחלטה, והצדק מחייב את התערבותה של ערכאה זו. טענתה הראשונה של העותרת עוסקת בפרשנות עילת המיקרוטראומה , אשר פותחה בהלכות בית הדין לענייני עבודה. מדובר בנושא המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין והוא בליבת עיסוקו. לפיכך, בחינה על ידי ערכאה זו תעשה במשורה ובזהירות.
בתי הדין לעבודה הקפידו לתחום את גבולותיה של עילת המיקרוטראומה
בצורה ברורה, פן השימוש במונח זה יהפוך "כבמטה קסם" כל מאמץ קשה לבן פיצוי מהמדינה (ראו למשל, עניין נח , עמ' 8 והאסמכתאות שם). בראש ובראשונה, נוכח מקורה של העילה, היא מוגבלת על ידי המונח "תאונה". אכן, כפי שנקבע על ידי ערכאה זו בעבר, המצב האופטימלי הוא שכל אדם יפוצה בגין כל נזק שנגרם לו. ואולם, הגדרת המונח "תאונה" היא פרי מדיניות, ובהקשר זה גם למגבלות תקציביות יש משקל (בג"צ 4609/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה (25.3.99)).
נוכח האמור, ובשל העובדה שעסקינן בתחום סמכותו ומומחיותו של בית הדין הארצי לעבודה – לא מצאתי פגם בהחלטתו, הגם שניתן לטעון שלעניין פנים לכאן ולכאן. ראוי להדגיש כי ההכרעה בענייננו אינה מהווה הלכה חדשה, אלא עסקינן בהלכה מושרשת אשר לצד טעמים כלכליים אדנים נוספים לה (ראו עב"ל 19905-02-13, המוסד לביטוח לאומי נ' מוייז
יניפיליז (3.7.14), והאסמכתאות שם; וכן, עב"ל 38875-09-10 גל אור נ' המוסד לביטוח לאומי
(24.1.13)). ואלו הדברים כפי שצוטטו על ידי בית הדין הארצי לעבודה: "...נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק... שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלומי דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן" (ההדגשה איננה במקור).
לגבי טענתה השנייה של העותרת, לפיה שגה בית הדין הארצי לעבודה בקביעתיו
כי סיוע למטופלים הכרוך בהרמה אינו מהווה תנועה חוזרת ונשנית – די להגיד כי מדובר בקביעה עובדתית. כידוע, אין זה מתפקידה של ערכאה זו להתערב בקביעות שכאלו. במקרה זה הקביעה מצויה כולה בתחום סמכותו הייחודי של ערכאות דיני העבודה, ולא מצאנו מקום להתערב בה.
5.
סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ה באלול
התשע"ח
(5.9.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט