בג"ץ 2148/00צחי מוסטקי נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט מ' שמאי), בהכרעת דין מיום 3.12.98, הרשיע את העורר בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, איומים ותקיפת קטין, שנעברו בחודש מרץ 1998. לפי הנטען, בתמצית, היכה העורר את אשתו והטיח את ראשה בקיר וכן דקר את בנו הקטין - יליד שנת 1994 - במזלג ברגלו. בשל מעשים אלה גזר עליו בית המשפט, בגזר דין מיום 1.3.00, מאסר לתקופה של 18 חודשים; 6 חודשים לריצוי בפועל ו12- חודשים על תנאי.

העורר ערער לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על חומרת העונש שנגזר עליו וכן ביקש לעכב את תחילת ריצויו של עונש המאסר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' הרטל), בהחלטתו מיום 9.3.00, נעתר לבקשתו תוך שהורה כי העורר ישוחרר ל"מעצר בית מוחלט עד למתן ההחלטה בערעור" בצירוף ערבויות כספיות. עררו של העורר מכוון נגד התנאי של מעצר בית שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.באת כוח המדינה, בתגובתה לערר, הודיעה כי לא תתנגד לקבלת הערר במובן זה שהעורר יוכל לצאת לעבודה, בתנאים הבאים:

א.העורר יודיע לבית המשפט מהו מקום עבודתו ומהן שעות העבודה.

ב.העורר ימציא התחייבות של המעביד לדווח למשטרה אם העורר יעזוב את מקום העבודה לפני שעת סיומה.

ג.מלבד יציאתו לעבודתו, כאמור, ישהה העורר במעצר בית, על פי התנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

3.בדיון לפני עמדה באת כוח העורר על עררה ולא הסכימה כי עיכוב הביצוע יותנה בתנאים כלשהם, אף לא אלה שבהם נקבה באת כוח המדינה. כפי שאמרה מדובר במקרה אחד של אלימות מצידו של העורר כלפי אישתו ובנו, שארע לפני כשנתיים. במשך התקופה חיו בני הזוג בשלום וביחסים טובים ואין הצדקה להרחיק אותו ממשפחתו תקופה נוספת. העורר עובד קשה בשתי עבודות, משעה 06:00 עד 23:00, כדי לפרנס את משפחתו ומקדיש כל רגע פנוי לילדיו. אין, אפוא, כל הגיון בדרישה להרחיק אותו ממשפחתו לבית גיסו, שבו הוא שוהה, ובעיקר כאשר אישתו וילדיו מבקשים שיחזור הביתה.

4.סבורני כי הדין עם באת כוח העורר. העורר הוא צעיר כבן 32, נשוי לאישתו כעשר שנים ולהם שלושה ילדים בני שמונה וחצי, שש ושנה. אין לו הרשעות קודמות וככל הידוע לא היו גילויי אלימות מצידו במשך השנים, למעט אלה שבהם הורשע. יש יסוד לתקווה כי הליכי המשפט והעונש שנגזר על העורר למדו אותו לקח וכי לא יחזור על מעשיו. עוד יש לזכור כי המעשים שבגינם הורשע נעברו לפני כשנתיים ומאז לא חזר על מעשיו. מכל מקום, אפילו יידחה ערעורו - ששמיעתו נקבעה ליום 11.6.00 - יסיים את ריצוי העונש, אחרי ניכוי שליש מתקופת המאסר, אחרי שיחלפו כששה חודשים מהיום. מאותו יום "נקי יהיה לביתו" (דברים כ"ד ה), בלי מגבלות כלשהן. באת כוח המדינה חוששת לשלומם של בני המשפחה וכן מצביעה על השיקול של מראית העין, כאשר העורר מהלך חופשי; אולם, במצב הדברים שתואר, תש כוחם של טעמים אלה.

5.לפיכך תבוטל הוראתו של בית המשפט המחוזי לפיה על העורר להיות "במעצר בית מוחלט עד למתן החלטה בערעור" ויעמדו בעינן הוראותיו בדבר עיכוב תחילת ריצויו של עונש המאסר ובדבר הערובות הכספיות שנקבעו כתנאי לעיכוב.