בג"ץ 2156/14 דמיטרי בוגטין נ. שירות בתי הסוהר

השופט ס' ג'ובראן :

1.

לפנינו עתירה המכוונת נגד חוקתיות סעיף 68א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 , כפי שתוקן במסגרת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 41), התשס"ב-2012 (להלן: תיקון 41 ). התיקון, קבע כללים חדשים הנוגעים לשחרור מינהלי של אסירים.

2.

העותר מרצה עונש מאסר בן 69 חודשים ואמור להשתחרר ממאסרו ביום 5.9.2016. ביום 9.6.2014, קיימה ועדת שחרורים דיון בבקשתו של העותר לשחרור על תנאי בהתאם להוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ), ודחתה את בקשתו. בעתירתו, מלין העותר על הכלל שנקבע בתיקון אשר לפיו שחרור מנהלי מריצוי מאסר יתקיים רק לגבי אסירים שעונשם קצר מארבע שנות מאסר בפועל, או אסירים שהושת עליהם עונש מאסר ארוך יותר אך זכו לקיצור יתרת תקופת מאסרם – שחרור על תנאי. לטענתו, אין מקום להבחין בין קיומו של שחרור מוקדם או לא, על ציר זמן משך המאסר. עוד נטען כי התיקון לפקודה מחיל עצמו באופן רטרואקטיבי, ובכך פוגע בהסתמכותם של הצדדים להליך הפלילי.

3.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) טוען בתגובתו כי דין העתירה להידחות על הסף משום שבפני העותר קיים סעד חלופי והוא פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בהתאם לסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר הקובע כי אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים עתירה נגד רשויות המדינה "בכל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו". עוד טוען המשיב כי העתירה דינה להידחות גם לגופה. לשיטתו, העתירה היא כללית ואינה מציגה תשתית משפטית מנומקת וכי על פני הדברים אין בה עילה חוקתית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. משיבה 2 הצטרפה בתגובתה לתגובתו של המשיב.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. תיקון 41 כבר נדון בבית משפט זה ונפסק כי התיקון אינו פוגע בזכות מהותית הקנויה לאסיר (רע"ב 6943/13 אוחנה נ' מדינת ישראל (14.11.2013)). שם נקבע כי:

"שחרורו של אסיר טרם זמנו במסגרת שחרור מינהלי אינו מהווה זכות מהותית, אלא הנאה עקיפה ממחסור מערכתי נקודתי במקומות כליאה לאסירים. ממילא הסדר חוקי חדש המשנה את הסדרי השחרור המינהלי אין בו משום פגיעה בזכויות" (שם, בפסקה 7).

באותו עניין נדונה גם טענת תחולתו של התיקון ונקבע כי תחולתו היא אקטיבית ואינה רטרוספקטיבית:

"אשר לתחולתו של תיקון מספר 41 על עניינו של המבקש, מקובלת עליי מסקנת המשיבה כי תחולתו של החוק היא אקטיבית, ולא רטרוספקטיבית [...] לא כל השפעה של חוק חדש על אירועים קודמים היא בעלת תחולה רטרוספקטיבית: 'חזקת אי הרטרוספקטיביות חלה, על-פי טעמיה ומהותה, על פעולות שהתרחשו בעבר ועל מצבים שנסתיימו בעבר, ואשר החוק החדש נועד ומכוון לשנות את פועלם המשפטי. חזקת אי הרטרוספקטיביות אינה חלה מקום שתכלית החקיקה היא להסדיר מצב קיים ונמשך, גם אם בכך עשויה להיות השפעה עקיפה על התרחשותן של פעולות שנעשו בעבר' [...] משתכלית התיקון לחוק כוּונה להסדרת המצב הנמשך של נוהל השחרור המינהלי של אסירים שנגזרו עליהם מעל לארבע שנות מאסר, ולא לקביעת סנקציות נוספות על מי שנשפטו לתקופת מאסר זו, הרי שתחולתו היא אקטיבית" (שם, בפסקה 8).

5.

סוף דבר, העתירה נדחית בזאת.