בג"ץ 2157/00 פנחס קריספיל נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה

1.בעתירתו מבקש העותר - שאיננו מיוצג על ידי עורך דין - לקבוע שהוראות תוכנית מתאר מקומית החלה על אזור התעשיה בקרית-גת כוללת שימושים מסוימים, לרבות תחנות דלק, וכן להורות למשיבה מס' 1 להנפיק לו היתר בניה להקים תחנת דלק.

עוד טען כי המשיבה מס' 2 קיבלה את עררו של העותר על סירובה של המשיבה מס' 1 להנפיק לו את ההיתר, אולם התנתה את ההיתר בהגשת תוכנית מפורטת. העותר הוסיף וטען "שהינו נתון במצב אישי קשה מאוד עקב כך שהינו מטופל באח נכה צה"ל 100% וכן אח נוסף שחלה בשנים האחרונות בסרטן ובאב שהתעוור לחלוטין לאחרונה ורוב עולם על כתפיו". לפיכך ביקש לדון בעתירתו כ"עתירה לפנים משורת הדין".

2.בהחלטה מיום 23.3.00 נתבקש העותר להסביר מדוע איננו ממצה את ההליכים על דרך של פנייה לרשויות המתאימות ומדוע איננו מגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי. כמו כן נתבקש להסביר מה היסוד שבדין לדיון בעתירה "לפנים משורת הדין". בתשובתו ציין העותר כי נגרמו לו נזקים כבדים על מנת לעמוד בדרישות המשיבה מס' 1 וכי הליך של עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי יצריך זמן רב. כמו כן הצביע על החשיבות הציבורית שבדיון בעתירה הזאת ועל נסיבותיו האישיות שצויינו לעיל.

2.בעתירה אין ממש.

כפי שעולה מן העתירה ומדברי ההסבר של העותר לא מיצה העותר את ההליכים הפתוחים לפניו ולא הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי. די בכך - למרות מצוקותיו האישיות - כדי לדחות את העתירה בלי לבקש תשובה עליה.

העתירה נדחית.