בג"ץ 2159/04 אורן חממי נ. קצין התגמולים

1.בעתירה זו מבקש העותר כי יינתן צו על תנאי המורה למשיב לנמק מדוע נקבעה לו נכות זמנית, לאחר שנפסק כי נכותו הינה צמיתה וזאת במסגרת תיקון טעות סופר שנפלה, לפי הנטען, בהחלטת ועדה רפואית אשר העניקה לו את הנכות הקבועה.

2.ביום 18.9.03 קבעה ועדה הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן - החוק), כי לעותר נכות לצמיתות בשיעור 30%, אשר שלושה רבעים מהם, היינו: 22.5% הם החמרה על חשבון השירות. ואולם, בשל טעות, נכתב בהחלטת הוועדה כי שיעור הנכות הוא 20% בלבד, מתוכם 15%, כלומר - שלושה רבעים, הם החמרה על חשבון השירות. בא כוח העותר פנה למשיב בכתב והצביע על טעות זו. בתשובה, הוזמן העותר לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו. בא כוח העותר הודיע למשיב מבעוד מועד, כי מרשו לא יופיע לדיון אליו הוזמן, וטען כי הזמנה זו "סותרת את החוק והכללים". העותר לא הופיע לישיבת הוועדה, אשר נתקיימה ביום 24.12.03. בישיבה זו אכן הוחלט לתקן את הטעות הנזכרת, וכן כי תוקף קביעת שיעור הנכות שבהחלטה זו יהא עד לחודש דצמבר 2004. לעותר אף הודע, כי יזומן לבדיקה חוזרת. ביום 3.2.04 פנה בא כוח העותר אל המשיב, וגרס כי הוועדה הרפואית סטתה מסמכותה והרעה את מצב העותר, בשנותה את נכות העותר מנכות לצמיתות לנכות זמנית, במסגרת ישיבה שהתכנסה אך לצורך חישוב מתמטי. בתשובה, הפנה המשיב את העותר להליך ערעור המוגש לוועדה רפואית עליונה. מכאן העתירה. טענות העותר הן כי החלטת הוועדה הרפואית לשנות את הנכות מקבועה לזמנית ניתנה שלא כדין, בחריגה מסמכות, ותוך פגיעה בזכותו שהוענקה לו כדין אחר שזומן לוועדה הרפואית ונבדק. עוד טוען העותר, כי הפנייתו להגשת ערעור לוועדה רפואית עליונה מאשרת את החלטת הוועדה הרפואית אשר ניתנה שלא כדין, ועל כן גם היא בלתי חוקית.

3.דין העתירה להידחות על הסף. על פי סעיף 12 לחוק, הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של ועדה רפואית, רשאי לערור עליה בפני ועדה רפואית עליונה. החלטת האחרונה ניתנת לערעור גם היא, בפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד (סעיף 12א לחוק). על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן להשיג בפני בית משפט זה, לאחר קבלת רשות (ראו רע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין התגמולים- משרד הבטחון (טרם פורסם (( . על העותר היה לנקוט בהליכים שנקבעו בחוק (ראו למשל, בג"ץ 2924/97 נוי (אדטו) נ' משרד הבטחון- אגף השיקום

(לא פורסם)). העותר לא עשה כן. אף אם ההשגה הינה על החלטתו של קצין התגמולים, הרי פתוחה הדרך להגשת ערעור לוועדת ערעור (לפי סעיף 33 לחוק). משנמצא, כי בידי העותר אפשרות לקבל סעד בדרך אחרת, אין מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

לפיכך, נדחית העתירה על הסף.