פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"ב
216/99
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר
:
דריהם
רוברט
נגד
המשיב
:
שירות
בתי הסוהר
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 4167/98, שניתנה
ביום 9.12.98 על-ידי כב'
השופט ע' דוויק
בשם
המבקש: בעצמו
בשם
המשיב: עו"ד ענר הלמן
החלטה
1.המבקש מרצה עונש מאסר של 7 שנים בגין אונס אישתו. מן המבקש נמנע לצאת לחופשות מן הכלא, ובשל כך עתר לבית המשפט המחוזי.
המבקש הגיש בעבר מספר עתירות לבית המשפט המחוזי כנגד אי הוצאתו לחופשות, אך עתירותיו נדחו.
2.באוגוסט 98' הגיש המבקש עתירה נוספת בגין אי הוצאתו לחופשות, היא העתירה נשוא בקשת הערעור שבפניי.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט דוויק) עיין בחוות דעת עדכנית של מב"ן, בה נקבע כי לא ניתן לבדוק קיומה של מסוכנות מינית אצל המבקש אם יצא לחופשה מן הכלא, עקב הכחשתו את ביצוע העבירה בה הורשע. נוכח חוות הדעת ובהתאם לעמדת שירות בתי הסוהר, דחה בית המשפט קמא את העתירה.
3.דנתי בבקשת רשות הערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, אך החלטתי לדחותה.
נוכח החומרה הרבה של עבירות המין, ובהתחשב בסיכון לציבור העלול לנבוע מכך שאדם שהורשע בעבירת מין יחזור על מעשיו, נמנע שירות בתי הסוהר בדרך כלל, על-פי נוהליו, מלאפשר לאסיר שהורשע בעבירת מין לצאת לחופשה, ללא קבלת חוות דעת חיובית ממב"ן. מטרתה של חוות-הדעת להעריך בצורה מושכלת את הסיכון הטמון במתן חופשה לאותו אסיר. על-פי עמדת המב"ן, לא ניתן לקבוע בדרך של בדיקה פסיכיאטרית את מסוכנותו של עבריין מין, המכחיש ביצוען של עבירות מין בהן הורשע. עמדה זו אינה מבוססת על גישה עונשית, אלא על תפיסה מקצועית-טיפולית.
מדיניות זו של שירות בתי הסוהר המבוססת על עמדת המב"ן, אושרה פעמים רבות בפסיקת בית משפט זה כסבירה, אם כי שירות בתי הסוהר אינו פטור מלבחון כל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו. (ראו: רע"ב 5687/95 שיף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) וכן רע"ב 5925/98 עלאונה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)). המקרה שלפניי אינו מעלה נסיבות חריגות, שיש בהן כדי להביא למסקנה, כי ההחלטה שניתנה בעניינו של המבקש מצדיקה מתן רשות ערעור לבחינתה פעם נוספת.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' בניסן התשנ"ט (25.3.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99002160.
N04