בג"ץ 218/16 עיריית לוד נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.המחלוקת בנדון דידן נוגעת במהות למשאלתה של עיריית לוד כי יאופשר תיקון לחוק עזר שלה כדי לאפשר תעריף מופחת להיטלי סלילת רחובות ותיעול, לבניינים הנבנים במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית וחיזוק מבחנים. זאת במגמה חיובית לעידוד ההתחדשות והחיזוק. העירייה ניהלה בנושא זה התכתבות עם הלשכה המשפטית של משרד הפנים, בגדרי קדם-הכרעה

(pre-ruling)

והצעתה נדחתה. עם זאת נציין כבר כאן, כי העיריה עמדה על כך שהנושא הועלה בגדרי קדם-הכרעה ולא בהליך רגיל של חקיקת חוקי עזר (מכתב הלשכה המשפטית במשרד הפנים מיום 28.7.14, פסקה 8).

ב.העיריה עתרה בראשית 2016 לפי האמור, ותשובת המדינה, שהגיעה ערב הדיון, היא בשנים: ראשית ,

כי העתירה מוקדמת, כיון שלא קוימו הליכי ההגשה למשרד הפנים, בדגש על נתונים כלכליים לעניין השלכותיו של התיקון המבוקש, ו שנית , במהות, מתוך פרשנות תכליתם של היטלי הפיתוח והשלכות הרוחב. אמנם, בדיון בפנינו נאמר כי הנושא יידון בפתיחות דעת אם יוגשו כל הנתונים, אך נאמר גם כי תיתכן אף הכרעה הפוכה לגבי גובה ההיטלים. זאת, אף שאין המדינה חולקת כי עסקינן בהתחדשות ראויה.

ג.העותרת מתקוממת וטוענת כי הליך "קדם ההכרעה" היה ממצה, וכן כי אין מקום להטיל עליה חובת הוצאה מקופת הציבור בניתוח נתונים רחבים, בבוא לבקש "קדם-הכרעה".

ד.אנו סבורים כי בנסיבות אין מנוס מאי העתרות לעתירה, מן הטעם הדיוני, של נקיטת דרך אשר התבררה כ"קצרה וארוכה" והיות העתירה מוקדמת במובן המשפטי. בנושא שהשלכותיו כלכליות במובהק יש צורך במסד נתונים מגובש לשם קבלת החלטות, לא רק לצרכי משרד הפנים אלא אף לצרכי העיריה עצמה. על כן היה על העיריה לבוא אל משרד הפנים, ולוא גם ב"קדם-הכרעה", כשהיא מצוידת במסד כזה ומשלא נענתה ללכת בדרך המלך של הכרעה בעיריה והעברה למשרד הפנים לאישור התיקון לחוק העזר. בדיקת מסד הנתונים היתה משכנעת את פרנסי העיריה אם – מזה – שעמדתם צודקת, ואם – מנגד – שהדבר אינו כדאי. ואחר שאמרנו זאת, ונוכח התכלית הראויה כשלעצמה, אם יוגש הדבר בדרך המלך הדיונית, חזקה על המשרד שיבדוק זאת גם מעבר ללשכה המשפטית – מבלי לפגוע בה – בפתיחות דעת, ואיננו נוטעים מסמרות.

ה.כאמור, איננו נעתרים לעתירה. אין צו להוצאות.