החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2180/10 סלקום ישראל בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד התקשורת

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · פסיקת הוצאות ושכר טרחה בעתירה מנהלית שהסתיימה בהסדר פשרהבקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין לאחר מתן תוקף להסדר פשרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קבע, לאחר מתן תוקף להסדר פשרה בעתירה נגד משרד התקשורת, כי יש לפסוק הוצאות לעותרים. לאחר שקילת מהות העתירה, מורכבותה, משך ההליך והסכומים המקובלים, נפסק לחייב את המשיב בסך כולל של 25,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההחלטה.

העובדות

לאחר מתן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים הגישו העותרות בקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחה בסך של כ-180,000 ש"ח, והמשיבה טענה כי הסכום צריך להיות נמוך. העתירה נגעה לאי-מתן מענה לתלונות ולפניות שהוגשו למשרד התקשורת, והוגשה בשנת 2010 והתנהלה כשלוש שנים ומחצה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.מהו הסכום הראוי של הוצאות ושכר טרחת עורך דין שייפסק לעותרים לאחר סיום העתירה בהסדר פשרה?

הלכות

  1. 1

    יש לפסוק הוצאות לעותרים, והסכום נקבע בהתחשב במהות העתירה, מורכבותה, היקף ההתדיינות ומשך ההליך.

    ״לאור כל אלה, ולאחר בחינת טענות הצדדים לעניין ההוצאות, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המשיב״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אמות מידה של סבירות ומידתיות וסכומי ההוצאות המקובלים בהליכים מסוג זה הם שיקולים מרכזיים בקביעת גובה ההוצאות.

    ״ולבסוף – אמות מידה של סבירות ומידתיות, בהתייחס גם לסכומי ההוצאות המקובלים בהליכים מסוג זה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • שכר טרחת עורך-דין
  • הסדר פשרה
  • עתירה
  • סבירות ומידתיות
  • מורכבות משפטית
  • היקף ההתדיינות
  • צו על תנאי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

2180/10 - י"ז

לפני:

כבוד הרשם גיא שני

העותרות:

1. סלקום ישראל בע"מ

2. סלקום תקשורת קווית, שותפות מוגבלת

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל - משרד התקשורת

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

בהמשך לפסק-הדין מיום 23.10.2013, שבו ניתן תוקף להסדר הפשרה בין הצדדים, הגישו בעלי-הדין את טענותיהם באשר להוצאות. העותרות ביקשו לפסוק להן הוצאות וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך של כ- 180,000 ₪. המשיבה הותירה את עצם פסיקת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אך טענה כי הסכום צריך להיות נמוך.

ככל שמדובר בעצם הזכאות לפסיקת הוצאות, דומה כי אין במקרה זה מחלוקת של ממש, וגם המשיבים הותירו עניין זה לשיקול דעת בית המשפט. מכל מקום, מצאתי כי אכן יש לפסוק הוצאות לעותרים.

לגבי הסכום שאותו ראוי לפסוק – הצדדים חלוקים, כאמור. בחנתי היטב את טענותיהם. בין היתר ראוי לציין את השיקולים הבאים: מהות העתירה (אי-מתן מענה לתלונות ולפניות שהגישו העותרות למשרד התקשורת), היקפה ומידת המורכבות המשפטית שלה; מועד הגשת העתירה (17.3.2010), והיקף ההתדיינות בה עד שמוּצתה (כשלוש שנים ומחצה, שני דיונים לפני הרכב, הגשת מספר כתבי טענות); הטענות שהעלו הצדדים במסגרת העתירה (שלא הגיעו לכדי הכרעה בפסק-דין סופי), השתלשלות העניינים עד לסיום המוסכם של ההליך, ובתווך – מתן צו-על-תנאי בקשר לחלק מרכיבי העתירה המקורית; התשתית החלקית לעניין גובה ההוצאות; ולבסוף – אמות מידה של סבירות ומידתיות, בהתייחס גם לסכומי ההוצאות המקובלים בהליכים מסוג זה.

לאור כל אלה, ולאחר בחינת טענות הצדדים לעניין ההוצאות, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המשיב בתשלום סכום כולל של 25,000 ₪, עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין . סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ל' בכסלו תשע"ד (3.12.2013).

גיא שני, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1יש לפסוק הוצאות לעותרים, והסכום נקבע בהתחשב במהות העתירה, מורכבותה, היקף ההתדיינות ומשך ההליך.
  2. 2אמות מידה של סבירות ומידתיות וסכומי ההוצאות המקובלים בהליכים מסוג זה הם שיקולים מרכזיים בקביעת גובה ההוצאות.