בג"ץ 2181/04 נעים חמד רדא נ. שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.העותר בנה שלד של מבנה על קרקע שבבעלותו. ביום 2.4.03 ניתן כנגד העותר צו מינהלי להפסקת בניה על פי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק) וביום 8.4.03 קיבל הצו תוקף של צו שיפוטי לפי סעיף 226 לחוק. כמו כן, הוגש כנגד העותר כתב אישום בתאריך 4.1.04 לפיו הפר את הצווים שניתנו כנגדו והמשיך בביצוע עבודות הבניה, על אף שהצווים היו בתוקף. בנוסף, ביום 16.6.03 הוצא כנגד העותר צו הריסה מינהלי על פי סעיף 238א לחוק. מנוסח העתירה אין זה ברור על איזה צו מבין הצווים מלין העותר. עוד טוען העותר, כי נגד אחרים שבנו מבנים בלא היתר על חלקות סמוכות לא הוצא צו הריסה מינהלי. השגותיו השונות של העותר אין מקומן בבית משפט זה.

2.על פי סעיף 229 לחוק דינה של החלטה לפי סעיף 226 לעניין ערעור כדין צו לפי סעיף 250 לחוק. לפי סעיף 250, הנפגע על ידי צו של בית המשפט, כולל צו לפי סעיף 226 לחוק, רשאי להשיג על הצו "בדרך ובמועד שמערערים על פסק דין של בית המשפט בפלילים" בפני בית המשפט המחוזי. על העותר ללכת בדרך זו אם ברצונו להשיג על הצו האמור.

3.אשר לתקיפתו של צו ההריסה המינהלי שהוצא לפי סעיף 238א: אכן, בסעיף 238א(ח) נקבעו עילות תקיפה מצומצמות ומוגדרות שבית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים רשאי לדון בהן בגדרה של בקשה לביטולו של צו הריסה מינהלי. טענת אפליה אינה כלולה בגדר העילות דשם. ברם, הלכה פסוקה היא שבבקשה לביטול צו הריסה מינהלי ניתן להעלות השגות מכל סוג שהוא נגד שיקול דעתה של הרשות המינהלית, לרבות טענות אפליה וחוסר סבירות (עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית , פ"ד נז(1) 196). מכאן, שלעותר נתון סעד חלופי.

4.זאת ועוד, אף אם נתייחס לעתירה כמכוונת נגד אי אכיפתו של החוק על שכניו של העותר, הרי הסמכות לדון בטענה זו מצויה בידיו של בית המשפט לעניינים מינהלים (בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נז(1), 121). לפיכך, גם לעניין הטענה האמורה קיים סעד חלופי שהעותר יכול לעשות בו שימוש.

העתירה נדחית, איפוא, על הסף.