בג"ץ 2184/99אפרת ליכטנטריט נ. צבי ליכטנטריט

1.המבקשת והמשיב הם בני זוג שהתגרשו לפי הסכם גירושין שעשו. בהסכם נקבע כי משמורת בתם - שנולדה ב- 10.12.91 - תהיה בידי המבקשת וכן נקבעו הסדרי ראייה שיבטיחו את הקשר בין המשיב לבין הבת. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא השופט י' יעקבי-שווילי), דן בתביעתה של המבקשת לשנות את סדרי הראייה, ובהחלטת ביניים, מיום 29.3.99, הורה להעביר את המשמורת לידי המשיב וקבע את סדרי הראייה של האם.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער. המשיב השיב על הבקשה. כמו כן התקבלה הודעה מאת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה.

2.בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו על חוות דעתה של פסיכולוגית מומחית שמונתה בהסכמה על ידי בית המשפט והגיע למסקנה ששני בעלי הדין ראויים להיות בעלי המשמורת וכי השארת הבת במשמורתה של המבקשת תביא לניתוק הקשר בין המשיב לבין הבת. לעומת זאת סבר - אף זאת על פי אותה חוות דעת - שאם המשמורת תועבר לידי האב "קיימת סבירות טובה שהאב יאפשר ביקורים סדירים אצל האם". לדעתו "נראה שהשאלה מי מההורים יאפשר קיום קשר עם ההורה השני במקרה דנן מקבלת משנה חשיבות והופכת לשיקול בעל משקל בולט". על פי איזון זה של השיקולים ועל פי כל יתר הנימוקים הצריכים לענין, שעליהם נתן את דעתו, הגיע למסקנתו.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי או להוסיף על דברי הטעם שכתב בהחלטתו. כפי שהדגיש, "הזמן החולף אינו מיטיב עם הילדה, שכן עלולים אנו להכנס לדפוסים מקובעים, מעבר למה שקרה עד עכשיו, שבהם נשלל מהאב הקשר עם הילדה, ואפשר שמאוחר יותר לא ניתן יהיה לתקן את המעוות". עוד העיר "שעל האב יהיה להקפיד שסדרי הראייה של האם את הילדה ישמרו בהקפדה ובנפש חפצה". נראה לכאורה כי ההסדר החדש שעיצב בית המשפט, שהוא הסדר זמני, יהיה לברכה לבת ולהוריה, בעלי הדין, ויתכן שגם יניח יסודות להסדר קבע שייטיב - כך יש לקוות - עם כל המעורבים בסכסוך עגום זה. כך או כך, כפי שהורה בית המשפט רשאי כל בעל דין לבקש קביעת מועד לדיון נוסף.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית והחלטתו של בית המשפט המחוזי תעמוד בעינה. מועד העברתה של הבת לידי המשיב, הכרוך בפיקוח של פקידת הסעד, וכל סדרי ההעברה, יקבעו בהקדם האפשרי על ידי בית המשפט המחוזי. עד מתן החלטתו ישאר בתוקפו הצו המעכב את ההעברה שניתן על ידי בית משפט זה ביום 14.4.99.