בג"ץ 2188/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1.

העותר הוא אסיר המרצה עונש מאסר מאז שנת 2004, לאחר שהורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע עבירות מין במשפחה, לפי סעיפים 351(א), 351(ב), 345(א)(1)(3) ו-(4) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), עבירות אשר בוצעו במשך שנים כלפי בתו. העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, אשר נדון בפני הרכב כב' השופטים: א' א' לוי (אב"ד),

ע' ארבל ו- א' רובינשטיין . הערעור על הכרעת הדין נתקבל בחלקו, אך הערעור על העונש – נדחה, כמפורט בחוות דעתו של השופט לוי , שלתוצאתה הצטרפה השופטת ארבל (בחווות דעתה הנפרדת), ובניגוד לדעתו החולקת של השופט רובינשטיין .

2.

העותר הגיש עתירה לבית משפט זה, בגדרה הוא טוען כי תוצאת פסק הדין, המצוינת אף בשולי פסק הדין, והיא – כי הוחלט ברוב דעות כאמור בחוות דעתו של השופט לוי – שגויה. לסברתו, דווקא חוות דעתו של השופט רובינשטיין , ולא זו של השופט לוי , היא המייצגת למעשה את דעת הרוב בפסק הדין, וזאת על יסוד קריאתו ופרשנותו של העותר את האמור בחוות דעתה של השופטת ארבל .

3.

דין העתירה

להידחות,

משאין העותר מציג עילה למתן הסעד המבוקש . הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים פליליים בערכאות שיפוטיות מוסמכות, ועל אחת כמה וכמה שאין הוא משמש ערכאת ביקורת על החלטות בית המשפט העליון (ראו: בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 869 (2002), בג"ץ 11341/05 לוי נ' הסניגוריה הציבורית הארצית (לא פורסם, 15.6.2006)).

4.

למעלה מן הצורך אציין כי אין עיגון לקריאתו של העותר את האמור בפסק הדין, מושא העתירה. העובדה שתוצאת פסק הדין, שניתן ברוב דעות, היא כאמור בחוות דעתו של כב' השופט לוי

עולה בבירור מקריאת פסק הדין, ועולה במפורש הן מן האמור בריישא ובסייפא לחוות דעתה של כב' השופטת ארבל , הן מן האמור "ברחל בתך הקטנה" בשולי פסק הדין, החתום על-ידי כל חברי המותב הנכבד. מסקנה זו עולה אף בקנה אחד עם הוראת סעיף 80(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 .

5.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית.