בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 219/05
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. אמליה יגדל
2. אילן יגדל
נ
ג
ד
המשיבים:
1.משרד האוצר - מנהל רשות המיסים בישראל
2.מנהלת משרד אזורי מס ערך מוסף תל אביב 3
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ה' בחשון תשס"ו
(07.11.05)
בשם העותרים:
עו"ד יובל ליכטר
בשם המשיבים:
עו"ד יובל רויטמן
פסק-דין
רשויות מס ערך מוסף נוקטות בהליכי גביה כנגד העותר 2, והעתירה שלפנינו מסיבה עצמה על שני הליכים שלטענת העותרים - העותר 2 ואישתו, העותרת 1 - הליכים הם הננקטים שלא כדין.
עיקרי-הדברים הם אלה, שנמצא להן לרשויות מע"מ כי העותר ניהל במשך שנים אחדות עסק בלא לדווח לשלטונות מע"מ, וכתוצאה מכך נצבר חוב לחובתו במאות אלפי שקלים. לגבייתם של אותם חובות נקטו שלטונות מע"מ בהליכים מהליכים שונים, וכאמור, ענייננו עתה הוא בשניים מאותם הליכים.
אשר להליך האחד: העותרת, אישתו של העותר, פתחה בהליכים לפני בית-משפט השלום בתל-אביב, בטענה כי המיטלטלין המצויים בביתה - בבעלותה הם, וממילא אין הם בני-עיקול לכיסוי חובותיו של העותר למע"מ. במסגרת הליכים אלה ציווה בית-משפט השלום כי מיטלטלין אלה ואחרים המצויים בביתה של העותרת, אסורות הן רשויות מע"מ לעקלם כל עוד לא נפסק בתביעתה של העותרת לגופה. על יסודו של צו זה מבקשת העותרת עתה כי יותן בידה צו על-תנאי ולפיו יידרשו רשויות מע"מ למלא אחר צו בית-המשפט האמור ככל שעניינו הוא באותם מיטלטלין שהם "נשוא המרצת הפתיחה".
אלא שהמשיבים לא כפרו ואינם כופרים כלל בטיעוניה של העותרת. לדבריהם, לא ניסו כלל להפר את צו בית-משפט השלום, וכדבר המובן מאליו מכבדים הם אותו צו כל עוד הוא בתוקף. בחנו את הדברים לגופם, לא נמצא לנו כי עלה בידי העותרת להצביע בפנינו על ראיה כלשהי לכך שהמשיבים ביקשו כלל שלא לכבד את צו בית-משפט השלום. משנמצא לנו כך, ממילא אין מקום לעתירה, ואנו דוחים אותה.
אשר להליך השני: במהלך ההליכים שננקטו נגד רכושו של העותר עלתה שאלת עיקולו של כלי-רכב מסוים שהיה בשימושו של העותר. לטענת העותרים, כלי-הרכב מצוי בבעלותה של העותרת, ומכאן שאסורות הן רשויות מע"מ לעקלו. אותו כלי-רכב, העותר או העותרת החזיקו בו בהסכם ליסינג, ולבירור הזכויות בו פנו רשויות מע"מ אל חברת הליסינג ולבנק הפועלים בבקשה לקבלת פרטים על אודותיו. הסתבר מן הפרטים שהמשיבים קיבלו מאותם שני גופים, כי כלי-הרכב האמור נרכש על-ידי העותר מחשבון המנוהל על-ידו. עוד יש להוסיף, כי העותר עצמו בחקירתו הצהיר כי "יש לי פיג'ו 206", הוא כלי-הרכב שלעניין.
טוען העותר כי רשויות מע"מ פעלו שלא כסמכויותיהן בחוק, אולם נראה לנו כי ניתנו גם ניתנו סמכויות לרשויות מע"מ כהוראת סעיף 108 (א) (1). לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, וכי המשיבים פעלו בגידרי סמכויותיהם. יש לדחות אפוא טענתו זו של העותר אף היא.
סוף-דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה. העותרים ישלמו למשיבים שכר-טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.
היום, ה' בחשון תשס"ו (07.11.05).
המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05002190_G06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il