בג"ץ 219/08 לטיפה חרזאללה נ. שר הפנים

השופטת ע' ארבל :

עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי תוסר המניעה הביטחונית/משטרתית המוטלת על העותר 2.

1.

העותרים 1 ו-2 הינם בני זוג שנישאו בשנת 1991 ולהם בת ילידת שנת 1992, היא העותרת 3. העותרת 1 הינה אזרחית ישראלית ואילו העותר 2 הינו תושב הרשות הפלסטינית. לטענתם, הגישו בקשה לאיחוד משפחות מכוח סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. בתשובה שקיבלו מלשכת היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון נמסר להם כי קיימת מניעה ביטחונית או משטרתית בעניינו של העותר 2, ואילו פנייתם להסרת המניעה האמורה לא זכתה למענה. לדבריהם, העותר 2 לא היה מעורב מעולם בפעילות נגד ישראל או נגד כוחות צה"ל ואין לו כל עבר פלילי או ביטחוני. במהלך האינתיפאדה הראשונה השתתף אמנם בהפגנה בודדת נגד הריסת בית, אך זאת מתוך חובתו לעשות כן כמי שהיה בשעתו מוכתר היישוב נזלת אבו נאר, ומאז לא השתתף בשום הפגנה אחרת. מכאן, טוענים העותרים כי המניעה הקיימת בעניינו של העותר 2 אינה מוצדקת ואינה ברורה ויש להורות על ביטולה. כן מציינים העותרים כי עתירה קודמת שהגישו בעניין (בג"צ 7022/04) נמחקה בשל אי תשלום אגרה ומאז לא הגישו עתירה נוספת לאור מצבם הכלכלי הקשה ולאור ייעוץ משפטי שקיבלו אשר לפיו עליהם להמתין לקבלת תשובה מטעם לשכת היועץ המשפטי. לבסוף, מציינים העותרים כי אי מתן תשובה לבקשותיהם גורמת להם נזק כבד ותגרום אולי לדחיית בקשתם לאיחוד משפחות או לאישור שהייה בישראל.

2.

המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, בשל היותה של העתירה עתירה מוקדמת ובשל העובדה כי העותרים נמנעו מגילוי עובדות מהותיות לעתירה. ראשית , מציינים המשיבים כי העותרים לא ציינו בעתירתם את העובדה כי בשנת 1994 הגישו לראשונה בקשה לאיחוד משפחות אשר סורבה בחודש אפריל 1995 מטעמים ביטחוניים. שנית , מציינים המשיבים כי הבקשה הנוכחית לאיחוד משפחות הוגשה על-ידי העותרים אך ביום 30.12.07, כאשר שבוע לאחר מכן, ביום 7.1.08, הגישו את העתירה דנן. לדבריהם, הבקשה עודנה בטיפול וממילא, טרם נמסרה עמדת הגורמים המקצועיים בעניין, ומשרד הפנים - שהוא הבוחן מניעה ביטחונית או משטרתית לעניין בקשה לאיחוד משפחות - טרם נדרש לכך. לדברי המשיבים, אין מקום שבית המשפט יידרש לסוגיה נשוא העתירה בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינם של העותרים, אותה יוכלו הם להעמיד לביקורתו של בית המשפט ככל שתהיה להם עילה לעשות כן. בנסיבות אלו, סבורים המשיבים כי העתירה מוקדמת ודינה להידחות על הסף אך בשל כך.

3.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה מצאנו כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ציין לא פעם כי תנאי בסיסי להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת רשות מנהלית הינו קיומה של החלטה מנהלית סופית ולגוף העניין בעניינם של המבקשים סעד, וכפי שנאמר:

"באין החלטה מינהלית סופית, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית, וזהו המצב כאן. אין מקום להשאיר את העתירה תלויה ועומדת עד לגיבושה של החלטה חדשה, שכן אפילו תהיינה לעותרים השגות גם לגביה, הרי, שבכל מקרה, בסיס טענותיהם ועילותיהם יושתת על תשתית עובדתית חדשה ושונה, אשר העתירה הנוכחית אינה הולמת אותה" (בג"צ 5222/07 עירית חולון נ' שר הפנים (לא פורסם, 16.7.2007)).

הדברים אמורים גם מקום בו קיימת החלטת ביניים של הרשות שאינה סופית עדיין (וראו לדוגמה: בג"צ 11384/05 עמותת אומ"ץ – אזרחים למען מינהל תקין, צדק חברתי ומשפטי נ' ועדת הכנסת (לא פורסם, 22.1.2006)), והם יפים אף בענייננו. הן מהעתירה והן מתגובת המשיבים עולה כי בקשת העותרים לאיחוד משפחות, אשר הוגשה אך בשלהי שנת 2007, עודנה תלויה ועומדת בפני הגורמים המוסמכים. מכאן, כי נכון לעת הזו אין עדיין עמדה מגובשת של הרשות המוסמכת בנושא הנדון וטרם נתקבלה לגביו החלטה סופית כלשהי. במצב זה, אין מנוס מן המסקנה כי עניינם של העותרים אינו בשל עדיין לביקורת שיפוטית בפני בית משפט זה. למותר לציין כי לכשיקבלו המשיבים החלטה סופית בעניינם של העותרים, יוכלו הם לשוב ולעתור בעניין לבית המשפט המוסמך ככל שתהא בידם עילה לעשות כן.

העתירה נדחית אפוא על הסף.