בג"ץ 2195/19 ניסים חדד נ. השר לבטחון פנים גילעד ארדן

1.

לפנינו בקשה לפסילתם של שבעה משופטי בית משפט זה מלדון בעתירה אשר הגיש העותר, ובכלל זה לפסול את המותב דנן.

2.

בקליפת אגוז, עניינה של העתירה בגדרה מוגשת הבקשה דנן הוא בטענת העותר, אשר פונה מדירתו עקב אי-תשלום חוב משכנתה לבנק הפועלים, כי הורתה של משכנתה זו הוא בזיוף אשר בוצע על-ידי משרד שסייע לעותר בהשגתה.

3.

אין זו העתירה הראשונה אשר מגיש העותר לבית משפט זה, וקדמו לה עתירות ובקשות רשות ערעור רבות אשר הוגשו במהלך השנים, ונדחו על-ידי השופטים המנויים בבקשת הפסילה דנן. לטענת העותר, השופטים אשר דנו בעניינו נהגו כלפיו בזלזול ובהתנשאות, ואף גרמו לעיוות דין חמור, עת שדחו את עתירותיו ובקשותיו מבלי לבקש את תגובות המשיבים הרלוונטיים. לפיכך, כך נטען, יש לפסול את כלל השופטים אשר דנו בעבר בעניינו של העותר מלדון אף בעתירתו הנוכחית.

4.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, פסילתו של שופט מלשבת בדין תיעשה אך כאשר קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי ו אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 2457/14 כהן נ' קטיעי , פסקה 6 (5.8.2014); ע"פ 2690/16 לויה נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (28.3.2017)). בענייננו, אין בתחושות ובחששות הסובייקטיביים אשר פרש העותר בבקשתו כדי להקים עילה לפסילתם של השופטים המנויים בה, ודי בכך כדי לדחותה.

5.

למעלה מן הצורך, יצוין כי בית משפט זה מוסמך לדחות בקשות רשות ערעור, כמו גם עתירות למתן צו על תנאי, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים (ראו בהתאמה: תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 7(א) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984), וכך אף ראה בית משפט זה לנהוג בעניינו של העותר. אין ממש, אפוא, בטענות העותר לעיוות דין שנגרם לו, וודאי כי אין בהן כדי להצדיק את קבלתה של בקשת הפסילה.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית.