בג"ץ 2204/13 סועאד תואבתה נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

העתירה נמחקה לבקשת העותרות לאחר שניתן להן הסעד לו עתרו, והותר לעותרת 1 לעבור מן הגדה המערבית לרצועת עזה על מנת לבקר את אחותה ולשוב לגדה המערבית, ונותר לדון בבקשתן של העותרות לחייב את המשיבים בהוצאותיהן.

העותרות הדגישו כי בתגובתם המקדמית ובדיון שנערך בעתירה עמדו המשיבים על דעתם כי העותרת 1 אינה עומדת בקריטריונים המאפשרים יציאתה כאמור דרך שטח ישראל, ושינו עמדתם רק נוכח הערות בית המשפט בדיון.

המשיבים מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, בציינם כי נפל פגם בפנייתה המקורית של העותרת 1, אך פגם נפל גם אצל קצין פניות הציבור אשר סבר בטעות כי הפגם שבבקשה המקורית טרם תוקן, הגם שתוקן בפועל. כן עמדו המשיבים על טעות שנפלה במכתב נוסף שנשלח לעותרת 1, לעניין העילה שהובילה לדחיית בקשתה (תקלות עליהן עמדו המשיבים גם בתגובתם המקדמית לעתירה).

כעולה מן המתואר אין חולק למעשה כי נפלו תקלות בטיפול בבקשותיה של העותרת 1. כמו כן מהשתלשלות הדברים עולה כי הגשת העתירה והדיון שהתקיים בה בפני הרכב תלתא הם שהובילו למתן הסעד בפועל. דומה כי על רקע זה גם המשיבים אינם מתנגדים לחיובם הוצאות, ואכן ראוי בנסיבות העניין לפסוק הוצאות לטובת העותרות.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים (ובהם, בין היתר, התקלות האמורות והעובדה שהסעד ניתן לעותרות רק לאחר קיומו של דיון, מחד גיסא, אך העובדה שלא נדרשה הכרעה לגופם של דברים והעובדה שהעותרות לא ציינו מה היו הוצאותיהן בפועל, מאידך גיסא), החלטתי כי יש לחייב את המשיבים בשכר טרחת עורך-דין והוצאות העותרות בסך של 6,000 ש"ח (סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל).