בג"ץ 2219/12 לאוניד פסיק נ. מדינת ישראל משרד הפנים מינהל האוכלוסין

הבקשה לפטור מאגרה בהליך שבכותרת אינה מציגה תשתית עובדתית וראייתית מלאה. כך למשל, בבקשה ובתצהיר שצורף לה נטען כי לעותר 1 אין נכסים כלשהם, אולם אין התייחסות לשאלת קיומם של נכסים, לרבות חסכונות ופיקדונות, בעניינם של העותרים 4-2. זאת ועוד; עיון בחומר שצורף לבקשת הפטור מעלה כי לעותר 3 יתרת חשבון עו"ש בסכום שאינו זניח, וכי העותרת 4 מתפרנסת למחייתה (אף שמדובר במשכורת חודשית בשיעור שאינו גבוה). לכך יש להוסיף כי מהחומר שבתיק עולה כי העותרים מיוצגים ומשלמים שכר-טרחה לבאת-כוחם. הטענה כי שכר-הטרחה הוא "מינימאלי" וכי הוא חוּלק לתשלומים קטנים המתפרסים לאורך זמן, אין די בה בהקשר הנדון, בשים לב לכך שהטענה הועלתה באופן סתמי, וכן בהתחשב בכך ששיעור האגרה בהליך שבכותרת אינו מן הגבוהים. בהתחשב בכל אלה, הבקשה לפטור מלא מתשלום אגרה נדחית. עם זאת, בשים לב לתשתית החלקית שהובאה לעניין המצב הכלכלי והבריאותי הנטען, ראיתי לילך לקראת העותרים כברת דרך מסוימת, ולהפחית את סכום האגרה לסך של

1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא-יימחק ההליך באין אגרה בלא צורך בהתראה נוספת.