בג"ץ 2259/10 הרבנות המקומית טירת הכרמל נ. ועדת השרים לפי סעיף 5 לחוק שרות

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות לטובת המשיבים בגין עתירה זו שהוגשה ביום 21.3.2010 ונמחקה ביום 8.4.2010 לפי בקשת העותרת.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת – הרבנות המקומית טירת הכרמל – לפסול את מועמדותו של המשיב 4 לכהן כחבר במשיבה 5 – המועצה הדתית טירת הכרמל. המשיב 4 נבחר כמועמד מטעם המשיבה 3, היא עיריית טירת הכרמל, לכהן במועצה הדתית, אך העותרת התנגדה. בשל כך, ובהתאם להוראת סעיף 5 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, הובא הנושא להכרעת המשיבה 1 (להלן: ועדת השרים ). ועדת השרים שמעה את טענות העותרת והחליטה להעביר את הסוגיה לטיפולה של הלשכה המשפטית של המשרד לשירותי דת (להלן: הלשכה המשפטית ). זו האחרונה בחנה אף היא את טענות העותרת אך לא מצאה לנכון להורות על פסילתו של המשיב 4. הלשכה המשפטית החזירה את הסוגיה לועדת השרים תוך המלצה לזמן שוב את העותרת ולשמוע את עמדתה עובר לקבלת החלטה סופית.

על רקע זה נטען בעתירה כי נציג העותרת טרם זומן להשמיע את טענותיו לפני ועדת השרים, וכי גם בקשת העותרת לקבל לידיה פרוטוקול מלא ומדויק של ישיבת ועדת השרים הקודמת לא נענתה. העותרת הביעה חשש כי ועדת השרים תקבל החלטה בעניינו של המשיב 4 מבלי לזמן את העותרת ולשמוע (פעם נוספת) את עמדתה. עוד הוסיפה העותרת ותיארה את הסיבות שבגינן מתנגדת היא למינויו של המשיב 4 כחבר במועצה הדתית, ואת הטעויות שנפלו לשיטתה בקביעותיה של הלשכה המשפטית.

המשיבים הגישו תגובות לעתירה וביקשו לדחותה על הסף. הנימוק העיקרי לכך: ועדת השרים טרם החליטה בשאלת בחירתו של המשיב 5 לכהן במועצה הדתית – העניין עודנו תלוי ועומד. בשל כך נטען כי העתירה מקדימה את זמנה. המשיבים 1 ו- 2 ציינו בשולי תגובתם כי: "על פי הנמסר מהלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, ועדת השרים צפויה להתכנס לאחר פגרת הפסח לדון בעניינו של המשיב 4. במסגרת זו, יוזמנו גם נציגי העותרת להשמיע את טענותיה בעניין זה, וזאת על אף שלעותרת כבר התאפשר בעבר להביא את טענותיה בעניין זה, והעותרת עשה זאת, כעולה גם מהעתירה".

כבוד השופט ח' מלצר הורה לעותרת להודיע אם עומדת היא על עתירתה לאור האמור בתגובת המשיבים (החלטה מיום 31.3.2010). העותרת השיבה כי לאור האמור בתגובה ומשהיא זומנה לטעון לפני המשיבה 1 ביום 7.4.2010 – מתייתר הדיון בעתירה. העותרת הבהירה כי עומדת היא על זכותה לטעון נגד החלטת המשיבה 1 לאחר שזו תתקבל. לאור הודעה זו נמחקה העתירה (החלטתי מיום 8.4.2010).

המשיבים 1 ו- 2 הגישו בקשה לפסיקת הוצאות. העותרת מתנגדת. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי יש מקום לפסיקת הוצאות לטובת המשיבים 1 ו- 2.

אין מחלוקת כי העותרת לא קיבלה את הסעד שנתבקש בעתירה, קרי: פסילת מועמדותו של המשיב 4 לכהונה כחבר במועצה הדתית. הכלל הוא, שכאשר עותר מבקש למחוק את עתירתו מבלי שקיבל את הסעד המבוקש, יש בכך משום אינדיקציה לכך שהגשת העתירה לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. עם זאת, אין זה כלל בל-יעבור אלא הנחה הניתנת לסתירה, ושיקול מרכזי בהקשר זה הוא האם הייתה הצדקה להגשת ההליך מלכתחילה, ומהי הסיבה שהובילה לחזרתו של העותר מעתירתו (ראו בג"ץ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005)).

בענייננו, כאמור, בתגובת המשיבים לעתירה צוין כי ועדת השרים תתכנס ותדון בעניינו של המשיב 4, וכי העותרת תקבל הזדמנות להשמיע את עמדתה בנדון. בכך לכאורה יש משום "מקצת סעד" – בהתחשב בטענות המובאות בגוף העתירה. אולם בנסיבות העניין לא זו בלבד שהסעד המפורש שנתבקש – פסילת המועמדות – לא ניתן לעותרת, אלא שלא מצאתי כי הגשת העתירה – במועד שבו הוגשה – הייתה מוצדקת. כבר מעיון בעתירה עצמה עולה כי בעת הגשת העתירה טרם ניתנה החלטת ועדת השרים, ובל נשכח כי ועדת השרים היא הגוף המוסמך לפי החוק להכריע במחלוקות מהסוג שנתגלע כאן. זאת ועוד, לבא-כוח העותרת נמסר כי הלשכה המשפטית המליצה לשמוע שוב את העותרת בטרם תינתן ההחלטה הסופית בעניינו של המשיב 4. בנסיבות אלה, נראה כי העתירה שהוגשה לבית משפט זה, לפסילת מועמדותו של המשיב 4, הקדימה את זמנה, וככל שהעותרת הניחה כי לא תינתן לה אפשרות (נוספת) להשמיע את טענותיה – לא ברור על מה נשענה הנחה זו (בפרט לאור המלצת הלשכה המשפטית, כאמור).

לא למותר להוסיף כי העותרת צרפה מכתב מיום 9.3.2010 המופנה לועדת השרים, שבו ביקשה לזמנה בשנית לטעון בעניין מינויו של המשיב 4. העותרת מציינת כי לא קיבלה תשובה למכתב זה, אולם יש לציין כי העתירה הוגשה ביום 21.3.2010 – זמן לא רב לאחר ששוגר המכתב. מכל מקום גם בפנייה זו – שלא נענתה – אין כדי לשנות ממסקנתי כי העותרת לא קיבלה את הסעד שביקשה בעתירה, ולא סתרה את ההנחה כי הגשת העתירה, למצער במועד שבו הוגשה, לא הייתה מוצדקת.

אשר לשיעור ההוצאות: המדובר בעתירה שאינה מורכבת, ותגובת המשיבים לה הייתה קצרה. בעקבות תגובה זו תם ההליך מבלי שהיה צורך בקיום דיון. בהתחשב במכלול השיקולים, תשלם העותרת למשיבים 1 ו- 2 הוצאות בסך 3,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.