בג"ץ 2278/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. המפקחת על הבנקים

1.

בפנינו בקשה שהוגדרה כ"בקשה בהולה מכוח פקודת ביזיון בית משפט ובקשה לקביעת מועד דחוף לדיון". הבקשה מכוונת כלפי פסק דיננו מיום 30.3.2020, שניתן בעתירה הנוגעת לפעילות סניפי הבנקים בנסיבות העת הזו. באופן יותר ספציפי, העתירה כוונה לכך שבית משפט זה יורה לכלל הבנקים לפתוח סניפים המציעים שירותי קופה למשיכת מזומנים על מנת לתת שירות ללקוחות שהם מקבלי גמלאות של הביטוח הלאומי ואשר אינם יכולים למשוך גמלאות אלה בדרך אחרת, וכן לתת הוראות נוספות הקשורות בכך. כל זאת, כאמור, על רקע התקופה וההסדרים המיוחדים שנקבעו בגין מגפת הקורונה.

2.

ביום 27.3.2020 נמסרה הודעה מטעם המדינה לפיה "בהתאם לשיחות שהתקיימו בין המפקחת על הבנקים לכלל הבנקים כל הבנקים יפתחו את שירותי הקופה שלהם למשיכת מזומנים... על מנת לתת שירות ללקוחות שהם מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי", הכול לפי הפרטים שנכתבו שם. כן צוין כי "הבנקים החלו לפני כשבוע במשלוח כרטיס דביט (כרטיס המאפשר משיכת מזומן וביצוע עסקאות) ללקוחות מקבלי הקצבאות". ביום 30.3.2020 נמסרה הודעה מטעם איגוד הבנקים שעדכנה ביחס למאמצים שנעשים להנפקת כרטיסים, פנייה טלפונית ללקוחות, ומתן הדרכה ושירות בקשר לכך.

3.

על רקע האמור ניתן פסק דיננו שבו ציינו כי הדיון בעתירה התייתר, וכי "חזקה על המשיבים כי ימשיכו לפעול כנדרש על מנת שכל מקבלי הקצבאות יממשו את זכויותיהם".

4.

על-פי נוסחה הבקשה שבפנינו נכתבה ביום 5.4.2020, אך היא הוגשה לבית המשפט אך ביום 6.4.2020. בבקשה מפרטת העותרת כי בשלב הנוכחי לא ידוע מהו "היקף הכרטיסים שנשלחו, מהו היקף הכרטיסים שהופעלו" וכן מציינת כי לא ברור האם ניתנה הוראה לבנקים המסחריים לפתוח את סניפיהם באותו יום, שבו אמורות להשתלם קצבאות הבטחת ההכנסה.

5.

תגובותיהם של המשיבים שהוגשו היום הועברו לעיוננו. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות – הן מטעמים פורמאליים והן לגופה. במישור הפורמאלי, מצביעים המשיבים על כך שפסק דיננו אינו כולל כל הוראה אופרטיבית, שהרי העתירה נדחתה בעקבות מיצויה, כך שממילא אין לפקודת בזיון בית משפט על מה לחול. לגוף הדברים, המשיבים מצביעים על המאמצים הרבים מאד שנעשו על מנת לאפשר את העברת הקצבאות ליעדיהן, באמצעות עבודה בנקאית מאומצת והוראות מתאימות שניתנו מטעם המדינה, והכול בשים לב "להתפתחויות במצב החל במדינה... מצב שהוא דינאמי ולעיתים משתנה מיום ליום". עוד הובהר כי "לא מן הנמנע, כי יתכן שישנם מקרים ספציפיים בהם מתעוררים קשיים נקודתיים. אולם כפי שצוין לעיל, במקרים אלו הונחו הבנקים לתת את המענים הנדרשים". לבסוף, המשיבים ציינו כי הופתעו מהגשת הבקשה לנוכח המאמצים הרבים והפעולות שמוסיפות להתבצע.

6.

לאחר שעיינו בתגובותיהם המפורטות של המשיבים הגענו לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות מכל הטעמים שנמנו בהן. מעבר לסוגיה הפורמלית, ניכר מן התגובות כי נעשו מאמצים רבים על מנת לממש את היעד החשוב שלו שותפים כל הצדדים לעתירה זו – העברת הקצבאות ליעדן לטובת מוטביהן, שזקוקים להם הזדקקות מיוחדת. עוד נוסיף כי עיון בבקשה מלמד כי היא מבוססת בעיקר על חששות ודאגה, המובנים כשלעצמם, לנוכח אי-מסירת נתונים שמסירתם אינה קלה בעת הזו, כאשר הכול נעשה "תוך כדי תנועה".

7.

נוסיף ונצרף גם עתה את תקוותנו כי המאמצים שלהם המשיבים מחויבים יימשכו.

8.

אם כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות.