פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
228/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
2. בית הדין הרבני האזורי באשדוד
3. פלונית
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ח בניסן התש"ע
(12.4.10)
בשם העותר:
עו"ד יעקב שמשי
בשם המשיבה 3:
עו"ד מאיר סורקיס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בפסק דין שניתן בבית הדין הרבני האזורי באשדוד ביום ח' באדר התשס"ט (4.3.09), נקבע כי על העותר לגרש את אשתו (משיבה 3), ובנוסף נקבע כי הצדדים יחלקו ברכוש הרשום על שם שניהם. העותר החמיץ את המועד להגשתו של ערעור, ומשביקש להאריך את המועד, נדחה על ידי משיב 1 - בית הדין הרבני הגדול. נגד החלטה זו מופנית העתירה שבפנינו.
לאחר שעיינו בנימוקי העתירה שבכתב ובתגובת משיבה 3, והאזנו לטעוני הצדדים על פה, לא מצאנו כי בידי העותר עילה לקבלתו של סעד. ראשית, משום שעניינו אינו נמנה על אלה המצדיקים התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות ובפסקי דין של בתי הדין הרבניים (בג"ץ 1892/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד מו(3) 423, 439 (1992); בש"פ 2232/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נד(5) 401, 426). שנית, לא זו בלבד שלא הובא בפני משיב 1 "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור, אלא שהתברר כי העותר נהג שלא בתום לב כאשר פתח בהליכים נוספים בפני ערכאות אחרות, מבלי שציין את העובדה כי משיב 2 כבר נדרש לעניין ופסק במחלוקות שבין בני הזוג.
בנסיבות אלו דינה של העתירה להדחות, וכך אנו עושים.
העותר ישא בשכר טרחתו של בא-כח משיבה 3 בסכום של 5000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ח בניסן התש"ע (12.4.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט